"ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים. ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו. ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה. ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" (בראשית כו,יט-כב). '"ויקרא שם הבאר עשק" – יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה; אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו כי בא להודיע דבר עתיד. כי "באר מים חיים" ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר "באר מים חיים" כמו שאמר (ירמיהו יז יג) "מקור מים חיים את ה'”. וקרא הראשון "עשק" ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה "שטנה" שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני שקרא אותו כשמו שכתוב בו (עזרא ד ו) "ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם", וכל ימיו היו לנו לשטנה עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה. והשלישי קרא "רחובות" הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו, והוא יעשה בלא ריב ומצה והא'ל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים יט ח) "ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך כאשר דבר" וגו', שהוא לעתיד, וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מא ז) "ורחבה ונסבה למעלה למעלה ופרינו בארץ", שכל העמים יעבדוהו שכם אחד' (רמב"ן; פס' כ). מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א הוסיף שסיפור הבארות בא ללמדנו (ש'מעשה אבות סימן לבנים') שגם כשיש קשיים ביישוב הארץ צריך להתחזק ולא להתייאש, כמו שיצחק חפר כמה פעמים בארות ולא התייאש עד שלבסוף הגיע למנוחה; שדבר זה חשוב במיוחד בימנו שמפריעים לנו בחזרתנו לארץ, שיש להתחזק ולא להתייאש, וב"ה בסוף "ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". נראה להוסיף כרמז על גבי הרמב"ן שבנוסף לרמז לביהמק"ד יש בזה גם רמז לנחלתנו את הארץ, שזה בא יחד עם גילוי המקדש, שכך בנחלתנו בעולי מצרים היה את המקדש הראשון (אמנם לא מיד כשכבשו [אלא לאחר 440 שנה] אבל זה היה בזמן הנחשב ל'כיבוש עולי מצרים' – שאז היה בית ראשון), ובחורבנו גם באה הגלות מהארץ לבבל. כמו"כ גם בבית שני עלו מבבל והתנחלו בארץ והקימו את המקדש, ובחורבן בית שני באה הגלות. וכן גם בימנו חזרנו לארץ וב"ה יבנה המקדש בבי"א. שכך מרמז על נחלתנו את הארץ, וזהו "באר מים חיים", כרמז שאת החיים יכולים לקיים רק במקום של מים, שכך הקימו פעם ישובים ע"י סמיכותם למקור מים, וכן בימנו כדי שיוכלו ליישב מקום צריך מים, שזה נעשה ע"י שאיבת מים מקומיים או ע"י שמביאים לשם מים. וכך בכיבוש עולי מצרים זה נרמז ב"עשק" - '"עשק" – ערעור. "כי התעשקו עמו" – נתעשקו עמו עליה במריבה וערעור' (רש"י; פס' כ). שכך נחלנו את הארץ בזמן עולי מצרים ע"י מריבה וערעור, שנלחמנו נגד העממין שבארץ, שערערנו על יישובם, שטענו כנגדם שאע"פ שהם יושבים בארץ בכ"ז הארץ שלנו כיון שכך ה' הבטיח לאבותינו, וכך רבנו מולם במלחמה וכבשנו את הארץ. (אולי כרמז שזה נעשה בחזרתנו מגלות מצרים אליה ירדנו בשבעים נפש בני משפחת יעקב, ונחשב לארבע מאות שנה בגלות מצרים [שזה ע"י שהכבידו עלינו מאוד את הגלות, ולכן נחשב כפול, ראה 'תורת המקרא' “שמות" אות א, למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א; וזהו כרמז “עשק” שעשקו אותנו בגלותם יותר מידי], וזהו "ע-שק" -ע' בני יעקב, ות' [ש+ק] שנות גלות מצרים, שלאחריהם חזרנו לארץ לכובשה [אלא שחטאו במרגלים ולכן היו במדבר מ' שנה, אבל לכתחילה היו צריכים להיכנס ישר לארץ ולכובשה]). אולי גם כרמז "עשק" כעין 'עסק' (ש' ו-ס' מתחלפות), שהיה עסק גדול בכניסתנו, שקודם שלחו שליחים לעממין שיבחרו מי שרוצה לצאת מהארץ שיצא, ומי שרוצה להשלים שישלים, ומי שרוצה להילחם שילחם ('שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ. הראשון שלח להם: מי שרוצה לברוח יברח. וחזר ושלח: מי שרוצה להשלים ישלים. וחזר ושלח: מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה' [רמב"ם; הל' מלכים ומלחמות ו,ה] {להעמקה בעניין של קריאה לשלום במלחמת כיבוש הארץ ראה 'משיב מלחמה' חלק ג', מאמר 'מלחמת מצוה ומלחמת רשות', למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א}). זמן ישוב הארץ בבית שני נרמז ב"שטנה" (עזרא ד,ו) כרמז לכך ששלחו בתחילת בית שני שטנה נגד יושבי הארץ שלא להקים את המקדש (כמו שהביא הרמב"ן). ובנוסף בתחילת בית שני שלחו שטנה גם נגד הקמת העיר ככלל, כמו שמובא בהמשך (בתרגום לעברית: 'יָדוּעַ יִהְיֶה לַמֶּלֶךְ, שֶׁהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר עָלוּ מֵאֶצְלְךָ אֵלֵינוּ בָּאוּ אֶל ירוּשָׁלַיִם, הָעִיר הַמּוֹרֶדֶת וְהָרָעָה, בּוֹנִים, וְהַחוֹמוֹת הִשְׁלִימוּ, וְהַיְּסוֹדוֹת יְחַבְּרוּ. עַתָּה, יָדוּעַ יִהְיֶה לַמֶּלֶךְ, שֶׁאִם הָעִיר הַהִיא תִּבָּנֶה, וְהַחוֹמוֹת יֻשְׁלְמוּ, מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לֹא יִתְּנוּ וְאוֹצַר מְלָכִים יִנָּזֵק. … אֲשֶׁר יִבדֹּק בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל אֲבוֹתֶיךָ, וְתִמְצָא בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, וְתֵּדַע שֶׁהָעִיר הַהִיא עִיר מוֹרֶדֶת, וּמַזֶּקֶת מְלָכִים וּמְדִינוֹת, וּמְרִידוֹת עוֹשִׂים בְּתוֹכָהּ מִימוֹת הָעוֹלָם, עַל זֶה הָעִיר הַהִיא הָחְרְבָה. מוֹדִיעִים אֲנַחְנוּ לַמֶּלֶךְ, שֶׁאִם הָעִיר הַהִיא תִּבָּנֶה, וְהַחוֹמוֹת יֻשְׁלְמוּ, מִפְּנֵי זֶה, חֵלֶק בְּעֵבֶר הַנָּהָר אֵין לְךָ' [תרגום לעברית; עזרא ד,יב-טז]), שזהו נגד יישוב הארץ, שלא לבנות את ירושלים. אולי גם "שטנה" מרמז שטענו בתחילת בית שני למלכות נגד בניית הבית וכן נגד בנייית ירושלים, שזהו שטנה: '"ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה" – משטינין אותי כלפי המלכות. ובמדרש רבותינו: כנגד ס׳ שמות, דכתיב "וימררו את חייהם בעבודה קשה" (שמות א יד)' (שכל טוב; בראשית כו,כא), הרי ששטנה זהו להשטין אל המלכות (וגם רומז לספר שמות שמיררו את חייהם בעבודה קשה: "וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים" וגו' (שמות א,יד), שזהו גם לענייננו רמז לבניה של ירושלים והמקדש). אולי גם כרמז "שטנה" כעין 'שתנה' (ט' ו-ת' מתחלפות), לשון נתינה, שבאו לארץ ובנו ברשות המלכים, כאילו שביקשו מהם 'ש-תנה' לי לעלות ולבנות והם הסכימו. רחובות מרמז על החזרה השלישית שנעשית בימנו, כמו שהביא הרמב"ן, שהפס' מדבר על יישוב הארץ שיגדל המקום לעתיד לבא (עד נהר פרת כמו שנאמר לאברהם): “ואם ירחיב ה' אלקיך את גבלך כאשר נשבע לאבתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבתיך" (דברים יט,ח). אולי גם כרמז שהיו יהודים שישבו בארץ במקומות מצומצמים, וחזרנו לארץ והתרחבנו ביישוב הארץ, וזהו רחובות לשון הרחבת המקום. מי שבאו והזיקו ליצחק אלו הפלישתים, כרמז שגם בימנו הערבים המציקים לנו טוענים על עצמם (בשקר) שהם צאצאי הפלישתים הקדמונים. לפני סיפור הבארות נאמר: “ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד. ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים. וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר. ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד" (פס' יג-טז). אולי כרמז שלפני התחלת חזרתנו ארצה היו פוגרומים שהם גרמו להבנה שיש לחזור לארץ, שזהו כרמז שקינאו ביצחק והזיקו לו (לממונו); ובפרט זה התחזק לפני השואה שהציקו בגרמניה ליהודים וקראו ללכת לארץ, כמו שאבימלך אמר ליצחק ללכת ממנו (ובטענה של ממון, כמו שטענו נגד היהודים שהם שולטים בכלכלה העולמית). "וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם" (פס' יז), '"בנחל גרר" – רחוק מן העיר' (רש"י). כרמז שבחזרתנו לארץ הקימו מושבות וערים חדשות, ולא הלכו לערים הותיקות כירושלים וכיוצ"ב.