אמרו חז"ל (שמו"ר א, לב): "שלושה נזדווגו להם זיווגיהם על הבאר: יצחק, יעקב ומשה" - מהו עניינו של זיווג על הבאר דווקא?

נראה ליישב שאלה זו, ע"י הקדמה בהבנת ההבדל שבין: בור, מעיין ובאר.

בור - מקבל וכונס לתוכו את כל המים שמכניסים לתוכו. חסרונו הוא בכך שאינו מייצר ונובע, ומה שיש בתוכו הוא רק מה שקיבל מבחוץ.

מעיין - לעומת הבור, המעיין נובע ומייצר מים מעצמו, אך חסרונו הוא שאינו מקבל דבר מאחרים.

באר - לבאר יש את שני היתרונות גם יחד: היא גם מקבלת ממי הגשמים (כמו בור), וגם מייצרת מעצמה (כמעיין).

גם בבני אדם ניתן להבחין בין שלוש הדרגות הללו:

בור - יש אדם המקבל את כל חוכמתו מאחרים ומשמרה בקרבו, אך אינו מייצר מעצמו.

מעיין - מחדש ומייצר התורה מעצמו, אך החיסרון הוא שאינו מקבל מאחרים.

באר - אדם הדומה לבאר, הוא בעל שני היתרונות: מצד אחד הוא כמו בור - יודע לקבל מאחרים, ומצד שני הוא כמו מעיין - מייצר ומחדש מעצמו.

מעתה מבואר מעלתו של הזיווג על הבאר, משום שבזיווג צריך להיות בחינת "באר": גם לקבל מהאחר (לשמוע את הצד השני), וגם לייצר דבר חדש ובכך להשפיע ולתת לצד השני - והוא החיבור הראוי והנשגב שבין בני הזוג.

הרב גבריאל סרף, מהאתר: ישיבת כרם ביבנה – https://www.kby.org/hebrew/