תובנות מפרשת תולדות
תובנות מפרשת תולדות: מאבק הנפשות
יעקב ועשו: הנפש האלוקית מול הנפש הבהמית
בכל אחד מאיתנו יש מעין יעקב ועשו – שהם הנפש האלוקית (יעקב) והנפש הבהמית (עשו).
"ולאום מלאום יאמץ כשזה קם זה נופל"
אם מגבירים את היצר הטוב (יעקב), ממילא השני (עשו) נופל.
היעד הוא "ורב" – הנפש הבהמית שמגיעה עם האדם מלידתו – "..יעבוד צעיר" – את הנפש האלוקית שמגיעה בשלמות בבר המצווה.
הובטחנו כי לא ידח ממנו נידח ובסוף תכנע הנפש הבהמית לנפש האלוקית (אתכפיא).
?? התהליך: חיבור למקור פנימי או ציד אחר תאווה
בהתחלה יש הרבה תאוות ששורשם הוא אי-חיבור למהות הפנימית.
יעקב איש תם: כליבו כן פיו (רש''י). העולם החיצוני לא מפריע לו להיות תמיד מחובר – יושב אוהלים.
לעומתו – עשו: אינו מחובר כלל למהותו הפנימית וזה מתבטא בכך שהוא:
"איש ציד" – מרמה.
"איש שדה" – בטל וצודה בקשתו חיות ועופות (רש''י).
הוא אינו מחובר לחיות אמיתית ואף לוקח חיים של אחרים. כך גם באדם: הנפש האלוקית מחוברת תמיד והנפש הבהמית – "לתאווה יבקש נפרד".
?? יצחק ועוצמת הנפש הבהמית
יצחק מנסה לקרב את עשו כי רואה את השורש שלו. הנפש הבהמית פני שור שבמרכבה, בעולם הזה זה מתבטא בציד בפיו, מתעסק עם בהמות.
בפוטנציאל שלו יש עוצמה גדולה: "ורב תבואות בכח שור". כשנפש הבהמית נרתמת לעבודת ה', זה כמו כוח השור שחורש בשדה לעומת אדם.
?? נזיד העדשים: ההנאה הרגעית מול הבכורה
כשאדם רוצה לאכול, זה מפני שנפשו רוצה את הניצוץ האלוקות שבמאכל – ''רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף''.
אבל עשיו – הנפש הבהמית רוצה להוריד את האדם על ידי האוכל, כיצד? על ידי אכילה בגסות ובתאווה – ''הלעיטני''.
הנפש האלוקית אומרת לה: גם אם תהנה אני עדיין רוצה את הבכורה – את לימוד התורה שיעלה את המאכל לקדושה.
עשו שאינו מחובר, נהנה מתאווה רגעית אפילו שהיא מהירה – ''הלעיטני נא'' – אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה (רש"י) – מאשר בכורה שזו עבודת הקורבנות במקדש – עבודה המקרבת את הבהמה (הנפש הבהמית) לה'.
הוא גם מעדיף לוותר על ההנהגה כבכור להנהיג את עצמו כראוי.
הסיבות לוויתור על הבכורה: פחד מהתמודדות
יגיעה מול חינם: כי את ההנאה מהקדושה יקבל על ידי יגיעה – "יגעתי ומצאתי תאמין" וכמה אזהרות ועונשים תלויים בה (רש''י), לעומת זאת את ההנאה הגשמית הוא מקבל בחינם "אשר אכלנו במצרים חינם".
הנאה מיידית מול עתידית: כי הוא רוצה הנאה מיידית ולא עבודה בבית המקדש שתבוא רק בעוד הרבה זמן.
חוסר חיבור עצמי: והכול מתחיל בכך שהוא אדם בטל (רש''י על "איש שדה") ללא ערך עצמי ואינו מחובר למהותו העצמית הקדושה, ולכן "לתאווה יבקש נפרד".
אדם שהוא מחובר למהותו הפנימית יהנה מדברים שמחברים אותו למהותו הפנימית וגם אם מדובר על תהליך ארוך.
