ויחי: חסד ואמת המשנים את הטבע – בקשת יעקב מיוסף שלא להיקבר במצרים.

הרב שי טחן

בפרשת ויחי בא יוסף לבקר את את אביו יעקב קודם פטירתו. ובאותה פגישה מפציר בו יעקב שלא יקבורוהו במצרים, אלא בארץ כנען עם אבותיו. וכך נאמר (בראשית מז, כט): "ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך, שים נא ידך תחת ירכי ועשית עימדי חסד ואמת, אל נא תקברני במצרים". ופירש רש״י: "חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול". כלומר, יעקב מבקש מיוסף טובה שאין עמה אפשרות של תשלום גמול.

אולם יש להתבונן בבקשה זו, הלא יוסף הוא בנו, וידוע כמה בנים מבקשים לעשות למען הוריהם לאחר פטירתם. והרי עינינו הרואות איך אחר הפטירה אפילו חילונים מתחילים לקיים מצוות, ללכת לבית הכנסת, להתפלל ולומר קדיש עבור ההורים, ולעשות דברים לעילוי נשמתם. ואם כן, מדוע היה צורך בהפצרה מיוחד זו, ובבקשה בלשון של ’חסד ואמת’?

ועוד שהרי מצות כיבוד אב מחויבת אף אחר מות ההורים, כמו שאמרו (קידושין לא, ב): "מכבדו בחייו ובמותו".

ונראה לבאר על פי מה ששמעתי, שאכן יוסף היה מוכן לעשות הכל למען אביו, אלא שיש דברים שבדרך הטבע אינם אפשריים. הוצאת מת ממצרים לארץ אחרת הייתה בלתי אפשרית, שכן מצרים היתה סגורה ומסוגרת, מלאה כשפים המונעים יציאה ממנה, וכפי שציין רש״י (שמות יח, ט) שמעולם לא יכל עבד לברוח ממצרים, שהיתה מסוגרת לחלוטין.

לכן אמר לו יעקב שאמנם בדרך הטבע אין בידך להוציאני ממצרים לאחר מיתתי, אולם יש כוח היכול לפרוץ את גדרי הטבע ולשנותם- והוא כוחם של חסד ואמת. חסדהוא גמילות חסדים עם הבריות, ואמת היא תורה. בכוח החסד ובכוח התורה ניתן לשנות את הטבע עצמו.

כעין זה מצאנו בדברי הגמרא (ראש השנה יח, א) שאף שאביי ורבה היו צריכים למות בצעירותם כבני שמונה עשרה בלבד על פי גזירת שמים, מכל מקום  האריכו ימים בזכות עסקם בתורה ובגמילות חסדים: "אמר רב יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע? שנאמר (שמואל א ג, יד): "לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה"- אמר רבא: בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה. אביי אמר: בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין. אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין. תנו רבנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני י"ח שנה, באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם דכתיב ביה (שמואל א ב, לג): "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים", לכו ועסקו בתורה וחיו, הלכו ועסקו בתורה וחיו.

ולטעם זה ביקש יעקב דוקא מיוסף שיעשה עמו חסד ואמת- מי שהיה בידו יכולת לעשות (רש״י מז, כט), מכיון שליוסף היה את זכות החסד, שהרי הוא זה שכלכל את אחיו ואת כל ארץ מצרים בשנות הרעב, כמו שכתוב (מו, יב): "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו".

ולא זו בלבד, אלא שיוסף לא חדל מלעשות חסד אף עם אחיו אף שגמלוהו רעה. וכך הובא בזוהר הקדוש (ח״א רא) שבזכות שיוסף הצדיק השיב טובה תחת רעה, ריחם עליו הקב״ה בעולם הזה ובעולם הבא, ונתן בידו כוח לשנות את הטבע: "אל תאמר אשלמה רע" (משלי כ) כדכתיב: "ומשלמי רעה תחת טובה" (תהלים לח), למאן דשלים ליד טובה, דלא ישלים ליה רע, בגין דכתיב (משלי יז) "משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו". אפלו למאן דאשלימו ליה בישין, לא אית ליה לאשלמא בישא חלף ההוא בישא דאשלימו ליה, אלא קוה לה' ויושיע לך וכו'. וההוא קרא אוקמוה ביוסף זכאה, דלא בעא לאשלמא בישא לאחוי בשעתא דנפלו בידוי. קוה לה' ויושע לך בגין דהוא הוא דחיל לקדשא בריך הוא, דכתיב: "זאת עשו וחיו", ואיהו תדיר הוא מחכה לקדשא בריך הוא: תא חזי, יוסף לא די ליה דאיהו לא שלים בישא לאחוי, אלא דעבד עמהון טיבו, וקשוט, וכך ארחיהון דזכאי תדיר, בגין דא קדשא בריך הוא חייס עלייהו תדיר בעלמא דין ובעלמא דאתי