בפרק ב אנו זוכים לפגוש לראשונה את האיש שעתידה התורה לכנות 'אִישׁ הָאֱלֹהִים' (דברים לג, א), שעליו יעיד בורא העולם 'בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא' (במדבר יב, ז) ויכריז 'וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים' (דברים לד, י), האיש שעליו כתב רש"י: 'אשרי ילוד אשה שכך מובטח, שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עם השכינה' (במדבר ט, ז).

נוסף על קרבתו לקב"ה, אין עוד אדם מאז בריאת העולם שעשה ניסים כפי שעשה משה. אם באים אנו לסכם את חיי הפלא של משה רבנו, הרי מדרש דברים רבה עושה זאת באופן מדויק בתארו את זמן מיתת משה: 'באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא לגבריאל: גבריאל, צא והבא נשמתו של משה. אמר לפניו: רבש"ע, מי שהוא שקול כנגד ששים רבוא איך אני יכול לראות במותו... ואחר כך אמר לו למיכאל: צא והבא נשמתו של משה. אמר לפניו: רבש"ע, אני הייתי לו רב והוא היה לי לתלמיד, ולא יכול אני לראות במותו. ואחר כך אמר לסמאל הרשע: צא והבא נשמה של משה. מיד לבש כעס וחגר חרבו ונתעטף אכזריות והלך לקראתו של משה, כיון שראה אותו שהוא יושב וכותב שם המפורש וזוהר מראהו דומה לשמש והוא דומה למלאך ה' צבאות, היה מתיירא סמאל מן משה, אמר, ודאי שאין המלאכים יכולין ליטול נשמתו של משה'.[1]

בהמשך אומר לו סמאל שבא ליקח את נשמתו, ומשה משיבו שאינו כשאר כל אדם. כה דבריו:

'אמר לו אני בן עמרם... וכשהייתי בן שמונים שנה עשיתי אותות ומופתים במצרים והוצאתי ששים רבוא לעיני כל מצרים, וקרעתי את הים לשנים עשר קרעים והפכתי מי מרה למתוק. ועליתי ודרכתי דרך בשמים והייתי תופס במלחמתן של מלאכים, וקבלתי תורה של אש ודרתי תחת כסא אש וסוכתי תחת עמוד אש, ודברתי עמו פנים בפנים ונצחתי בפמליא של מעלה וגליתי רזיהם לבני אדם, וקבלתי תורה מימינו של הקדוש ברוך הוא ולמדתי אותה לישראל. ועשיתי מלחמה עם סיחון ועם עוג שני גבורי עובדי כוכבים שבשעת המבול לא הגיעו מים לקרסוליהן מפני גובהן, והעמדתי חמה ולבנה ברום עולם והכיתים במטה שבידי והרגתים. מי יש בבאי עולם שיכול לעשות כן? לך רשע מכאן, אין לך לומר כן, לך ברח מלפני, איני נותן נשמתי לך'.

עתה, שנוכחנו לדעת שמשה הגיע למעלות שאף אחר לא זכה עליהן, עלינו לשאול – האם נולד משה רבנו לגדולות, או שנולד ככל האדם ועלה לגדולות בזכות עצמו? בעניין זה נמצא שיש לכאורה פער תהומי בין פשט הכתוב לבין מדרשי חז"ל.

משה רבנו מתוך הפסוקים

מפשט הפסוקים נראה שמשה לא נולד לגדולות, אלא נולד ככל האדם, ללא ליווי ניסי המעיד על רום גדולתו. עד שמשה מגיע למעמד הסנה בגיל שמונים – אין הפסוקים מציינים ולו נס גלוי אחד על אודותיו. הן אמת שסיכויי הצלתו בתיבה שאפו לאפס, אך עם כל זה, כל פרטי ההצלה אירעו בדרך הטבע. אילולי הכרנו את דרשות חז"ל, היינו מבינים מהפסוקים שמשה נולד כילד רגיל.

נסקור את אירועי משה לפי הפסוקים עד שנגלה אליו ה'. משה נולד, ולאחר שאימו מצפינה אותו שלושה חודשים הוא מונח בתיבה ביאור. אז, בהתרחשות טבעית, מוציאה אותו בת פרעה ונותנת אותו למינקת עברית, ושם שוהה משה עד שהוא מושב לבת פרעה.

משה רבנו גדל, ואישיותו ניכרת מתוך מעשיו. ראשית הוא יוצא אל אחיו ורואה בסבלותם. מעשה זה כשלעצמו מראה לנו על אדם שמוכן לוותר על שלוותו הנפשית בארמון המלך כדי לראות בסבל אחיו. כאשר הוא רואה אחד מאחיו מוכה אין הוא מוכן לעמוד מנגד, ומוסר את כולו להצלת אחיו העברי. ביום שלאחריו משה יוצא שנית, ובשעה שרואה שני עברים רבים זה עם זה הוא מנסה להשלים ביניהם. שוב ניכרת יציאתו מחיי שקט ושלווה כדי להיטיב עם אחיו.

בשלב זה נודע לו שהוא מצוי בסכנת חיים, והוא בורח ממצרים. הסיפור הבא אף הוא מתאר את טובו של משה. כאשר הרועים מגרשים את בנות יתרו – משה מושיע אותן, ולא זו בלבד אלא אף משקה את צאנן. בשלב זה הוא מתחתן, נולד לו ילד, והוא עוסק ברעיית צאן.[2]

צא ולמד: האם היו כאן ניסים? דברים המנבאים גדולות? אף לא אחד. אילולי דרשות חז"ל היינו אומרים באופן הפשוט ביותר שמשה רבנו נבחר להוביל את ישראל משום שהיה אדם טוב שליבו דרש את טובתם של אחרים. כן נקטו כמה מהמפרשים, ונצטט שניים מהם.

האברבנאל כתב על אודות סיפורי משה במצרים ובמדין: 'ולמדנו מזה שמשה היה בטבעו ותכונתו צדיק וישר וגדול הלב, והן המדות הראויות אל הנביא והמכינות אל הנבואה באמת'.[3] ובאזניים לתורה[4] כתב: 'מדרגת משה רבנו צריכה להיות מופת לכל איש יהודי. ואם יאמר אדם, לא קיבלתי חינוך כמשה מעמרם ויוכבד ולא גרתי בין צדיקים כמוהו, ואיך אתקרב למדרגתו? אף אנו נאמר לו, שמיום שעמד משה על דעתו היה מנותק מהוריו ומאחיו ומבני עמו וגר בין רשעי ועריצי ארץ ובין עובדי אלילים, ורק בכוחותיו הפנימיים הגיע למדרגת איש האלהים ולעמוד לנס לכל מין האנושי, וממילא יאמין כל אדם כי בידו טובו, ונשמת שדי אשר בקרבו, אם רק ישמע לקולה, תוכל להביאו למדרגת איש האלהים'.

משה רבנו מתוך מדרשי חז"ל

כנגד פשט הפסוקים, דברי חז"ל מאירים את עינינו לכך שבחירתו של משה להנהיג ולהושיע את עם ישראל אירעה בטרם נולד. כמו כן, דבריהם מלאים בתיאורי הניסים שאירעו למשה הרבה לפני דיבור ה' איתו בסנה. בסוף פרק א כותב רש"י 'יום שנולד משה אמרו לו אצטגניניו היום נולד מושיען' – ואין לך תשובה ברורה מזו שנולד לגדולה.

נפרט את הניסים שמתאר לנו רש"י בפרק זה. תחילה כותב רש"י על יוכבד שבהורתה ולידתה את משה 'בת מאה שלושים שנה היתה' – לידה ניסית ביותר. ומייד בתום ההיריון – 'כשנולד נתמלא הבית כולו אורה', שלא כדרך הטבע. בשעה שבת פרעה שולחת את אמתה אל התיבה, מביא רש"י את דברי חז"ל שדרשו 'את אמתה – את ידה, שנשתרבבה אמתה אמות הרבה' (וכמו כן הוא רומז לדברי חז"ל שבא גבריאל והרג את נערותיה של בת פרעה בגלל שרצו למחות בה). ומה ראתה בת פרעה בשעה שפתחה את התיבה? 'ותפתח ותראהו – את מי ראתה? את הילד, זהו פשוטו. ומדרשו – שראתה עמו שכינה'. אף על הנקתו של משה מביא רש"י את דברי חז"ל שנועד לגדולות: 'מן העברית – מלמד שהחזירתו על מצריות הרבה לינק ולא ינק, לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה'. וכל זה אירע בטרם יגדל משה מהיותו בן שלושה חודשים.

אחרי שמשה גדל, עוד קודם שדיבר עימו הקב"ה, מבארים חז"ל דברים רבים על דרך הנס, ומביאם רש"י. לפני שהרג משה את המצרי מביא רש"י שהייתה למשה רבנו יכולת הסתכלות לעתיד, שכתב 'וירא כי אין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר'. אופן ההריגה אף הוא היה שלא כדרך הטבע: 'הלהרגני אתה אמר – מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש'. לפי רש"י פרעה תפס את משה ומסרו להורג, אולם גם שם אירע עם משה רבנו נס: 'ויבקש להרג את משה – מסרו לקוסטינר להרגו, ולא שלטה בו החרב, הוא שאמר משה "ויצילני מחרב פרעה" (יח, ד)'. גם בשעה שהגיע משה למדין לא עזבוהו הניסים, כפי שכתב רש"י על דברי יתרו: 'למה זה עזבתן – הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב, שהמים עולים לקראתו'.

מחזון למציאות

וכאן שואל הבן: היכן האמת? האם האמת כדרש שנולד לגדולות, או כפשט שהגיע לכך בכוחות עצמו? ומשיבו אביו – 'אלו ואלו דברי אלהים חיים'. משה רבנו נולד לגדולות, והיטיבו לראות אצטגניני פרעה שהוא יהיה מושיעם של ישראל. אלא שהיה זה בגדר חזון, ולא עובדה מוגמרת. לולי משה רבנו עבד בעצמו וזיכך מהותו להיות איש שלם, הרי שגדלותו הייתה נשארת בגדר שאיפה וחלום. משה הפך את החזון למציאות. הפשט והדרש מתחברים זה לזה ומשלימים זה את זה.

עניין זה של משה רבנו, שמצד אחד נולד לגדולות ומצד שני צריך להשיג את הגדולה בעצמו, שייך כלפי כל אחד מאיתנו. כל אדם שנולד ידע את התורה כולה בטרם נולד, ולכל בן אומרים בברית 'זה הקטן גדול יהיה'. כמה נאים דברי ישעיהו הנביא, שאותם צריך כל אחד מאיתנו לדרוש על עצמו (ס, כב): 'הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם'. החזון טמון בך, ועליך להופכו למציאות.

לפרטים והזמנות ספרי כתר למלך

[email protected]

https://www.eretzhemdah.org/publications.asp?lang=he&pageid=30&cat=2