"זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'” (שמות ל,יג). 'כתיב (שמות ל): "זה יתנו כל העובר על הפקודים", ר' יהודה ור' נחמיה. חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל; וחרנה אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין. ר' יהושע בי ר' נחמיה בשם ר' יוחנן בן זכאי: לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה. ר' ברכיה ר' לוי בשם רבי שמעון בן לקיש: לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף יהיה כל אחד ואחד פודה את בנו בכורו בעשרים כסף. ר' פינחס בשם ר' לוי: לפי שמכרה בכורה של רחל בעשרים כסף ונפל לכל א' וא' מהם טבעה, לפיכך יהיה כל אחד ואחד נותן שקלו טבעה' (יר' שקלים ב,ג). חז"ל מביאים הקשרים במחצית השקל לחטא העגל לומר שזה בא לכפר עליו, ובנוסף מביאים שזה בא לכפרה על חטא מכירת יוסף. נראה שזה לא סתם דעות שונות אלא בעומק יש קשר ביניהם, שבשניהם חטאו בכסף – שקיבלו כסף על מכירת יוסף, או שנתנו כסף לעשיית העגל, ולכן הכפרה מתגלה בגילוי של כסף. והנה העגל פגם במעמדם של ישראל במתן תורה (ראה ע"ז ה,א [וכן אומר כאן שלכן נותנים עשרה גרה, שנחשב שעברו על עשרת הדברות]), והרי במתן תורה בסיני ירדה עליו השכינה ולכן ודאי שהיה עליו דין של איסור נעילת סנדל (כמו במקדש וכמו בגילוי הסנה שהיה למשה שנאמר לו לחלוץ נעליו), וזה מזכיר את מכירת יוסף שעם הכסף קנו נעלים: "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים" (עמוס ב,ו). 'ומכרו אותו לישמעאלים בעשרים כסף, כל אחד ואחד נטל שני כספים לקנות מנעלים ברגליהם, שנ': "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים"' (פרקי דר"א, לח). כעין שמכירת יוסף קשורה בהיפך מגילוי מתן תורה (שזהו גם כמו העגל שהוא ההיפך ממתן תורה). שהתורה חלה ע"י אחדות ישראל, שלכן נתנה כשהיו באחדות: ' ... בזמן שבאו לסיני חנו חנייה אחת, "ויחן שם ישראל" (שמות יט). אמר הקב"ה: הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום, ונעשו חנייה אחת - הרי השעה שאתן להם את תורתי' (פרק השלום). ממילא מכירת יוסף שזה פירוד זהו היפך מחיבור לתורה, כעין העגל. וכן מכירת יוסף נעשתה בעקבות שנאתם שהיתה קשורה גם כתנת שקיבל מיעקב אביו: 'ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים' (שבת י,ב). והרי הכתנת נתנה ליוסף בשל היותו ת"ח: 'וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים" (בראשית לז,ג). "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף" ... רבי נחמיה אמר: שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו' (ב”ר פד,ח). כך שמכירתו היתה כעין גילוי של התנגדות לגילוי תורה (כמו שהתגלתה אצל יוסף), כעין העגל. לכן העגל נעשה ע”י כח שהתגלה בהקשר ליוסף, מהעלה שור: 'ויש אומרים: שמיכה היה שנתמכמך בבניין, מה שהציל משה מן הלבנים. נטל הלוח שכתב עליו משה, עלה שור, כשהעלה ארונו של יוסף. השליכו לתוך הכור בין הנזמים, ויצא העגל גועה כשהוא מקרטע' וכו' (תנחומא “כי תשא” סימן יט). אולי אפשר שכשבנ”י נגאלו ממצרים כולם רצו לקחת את ממון מצרים, ורק משה הלך לטפל בעצמות יוסף (שמות יג,יט), שבכך הממון שבידם היה בו חלק של תאוות, ומשורש פגם זה בממון חל בו מקום לטומאה, שינתן לעגל בהמשך, ולכן כעין קשור יוסף (שלא הלכו לטפל בו אלא רצו לכסף) והעגל (וזהו שריבוי הממון גרם להם לחטוא בעגל - '(דברים א, א) "ודי זהב". אמרו דבי ר' ינאי: אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להן לישראל עד שיאמרו דיי גרם להם לעשות להם אלהי זהב' [סנהדרין קב,א]). וכן מכירת יוסף היתה לאחר שרצו להרוג אותו ובעקבות כך מכרוהו במקום להרגו, וכך כעין במקביל העגל נעשה בעקבות שאהרן ראה את חור שנרצח ולכן עשה את העגל כדי שלא יהרגוהו (כעין שרצו להרוג את יוסף ומכרוהו כדי שלא יומת על ידם): 'דאמר רבי תנחום בר חנילאי: לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל, שנאמר (שמות לב, ה) "וירא אהרן ויבן מזבח לפניו". מה ראה? א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר: ראה חור שזבוח לפניו. אמר: אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור, ומיקיים בי (איכה ב, כ): "אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא", ולא הויא להו תקנתא לעולם; מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה' (סנהדרין ז,א). בעקבות מכירת יוסף נעשה שעלה יוסף למלכות, וכן בעקבות העגל נעשה אהרן לכהן (ויק"ר י,ג), ובגדי כהונה הם כמו בגדי מלכות ('כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה' [רמב"ן; שמות כח,ב]). נראה כרמז שנותנים מחצית השקל, ש'שקל' בגמטריה זה 430: “ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" (שמות יב,מ), וה' קיצר את השעבוד בחצי, לכן אולי כנגד זה נותנים מחצית השקל, כעין רמז שהינו רק חצי מהזמן (של 430 שנה), אולי לכן כיון שהיו חצי מהזמן אז לא השפיעו מספיק על המצרים וכדו', ולכן כשיצאו ממצרים לקחו את הערב רב שהיו עדיין בדרגה נמוכה והם שעשו את העגל: '"אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' (שמות לב,ד). ואותם 215 שנה (שנחשב ל-430 ע"י כפל כיון שעבדו גם ביום וגם בלילה) נספרים ע"פ יוסף: 'והרי כתו' "ומושב בני ישראל ארבע מאות ושלשים שנה" שישבו ישראל במצרים? חמש שנים קודם שבא יעקב אבינו למצרים נולדו לו ליוסף שני שבטים, מנשה ואפרים, והם מישראל וירדו במצרים הרי מאתים וחמש עשרה שנה' (פרקי דר"א, מח), כך שגם זה מתגלה בגילוי יוסף. (לכן גם דרשו ביר' על פדיון הבן כנגד מכירת יוסף, שפדיון הבן זה כנגד שהכה ה' את מצרים במכת בכורות בשביל גאולתנו, ולכן זה קשור לזמן שנגאלו בו בגילוי יוסף, שנחשבים אותם חמש שנים ע"י בניו, ולכן קשור פדיון הבן למכירת יוסף שכך הגיע זמן הגאולה ע"י יוסף ובניו במצרים, ומזה דין פדיון). יוסף היה עיקר תורת יעקב, וכך אולי אם היה מגיע למצרים שלא בצורת עבד נמכר היה בכוחו להשפיע יותר אמונה (כעין שחייב את המצרים למול), וכך היה שורש בריא יותר לגילוי הערב רב שבאו להצטרף לישראל, וממילא לא היו חוטאים ומחטיאים בעגל, לכן יש קשר (במחצית השקל) בין מכירת יוסף וכפרה על העגל. '"זה יתנו”. אמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו: "זה יתנו”, כזה יתנו' (תנחומא "כי תשא" סימן ט), נראה שה' הראה למשה מטבע של אש כרמז שמחצית השקל מרמזת על אחדות ישראל (כתיקון למכירת יוסף והאיום על אהרן בשביל העגל, שזהו משורש הפירוד), שכל אחד מביא חצי ויחד משלימים לשלם. ולכן גם רמז הקב"ה שבשביל אחדות ישראל יש ללמוד את מעלת ישראל, שיש בנו נשמה גדולה חלק אלוק (ולכן גם מעמדינו כבנים לה') וכן כולנו מחוברים בה, וכך מגיעים לאחדות כשמבינים שאנו במהותנו מאוחדים וחשובים, לכן הראה הקב"ה למשה באש כרמז לנשמה שהיא כנר שדולק: “נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז), שהיא המביאה לאחדות. '"אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף" וגו'. אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו; והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים' (מגילה יג,ב). מחצית השקל קשורה לגאולת פורים; אולי זה משום שהמן בא להשמיד גם מכח שנהנו מסעודת אחשוורוש ('"ומרדכי ידע" - בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך, לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש' [רש"י; אסתר ד,א]) שהיה בסעודה שמחה על אי גאולתם, שלא נבנה הבית (מגילה יא,ב), שזהו גילוי כח עמלק שקשור לחורבן הבית (תנחומא "כי תשא" סימן יא), לכן עלה המן שמזרע עמלק. כנגד זה מחצית השקל ביטלה את כוחו, שהיא קשורה לתיקון מכירת יוסף, שבזה גילוי חיבור בין כלל בנ"י (כמו שמחצית השקל זהו כרמז שכל אחד הוא רק חצי, והשלם זה רק כשישראל יחד), ובפרט ליוסף (שזה כפרה למכירתו ושנאתו, וכך נעשה חיבור ליוסף) שהוא המכלה את עמלק: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר" (עובדיה א,יח), וכך נעשה שהכילוי התהפך על המן וחבריו, שישראל השמידו אותם.