"ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים” (שמות ל,כג). 'משה מן התורה מנין? (בראשית ו, ג) "בשגם הוא בשר". המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ". אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר". מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור", ומתרגמינן: מירא דכיא' (חולין קלט,ב). 'בשגם הוא - בשגם בגימטריא כמו משה, וכתיב שם: "והיו ימיו מאה ועשרים שנה", וכך היו ימי חיי משה. כלומר: עתיד לבא בשגם=משה מן הנולדים, וכן ימיו. מנין - למעשה המן. המן העץ - יתלה על העץ. למעשה אסתר - "הסתר אסתיר", בימי אסתר יהיה הסתר פנים, "ומצאוהו צרות רבות ורעות". מנין - לגדולת מרדכי. מר דרור - וקרי ליה ראש לבשמים, לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה' (רש"י). ברמז לגדולת מרדכי נרמז בתרגום הארמי לעומת השאר שנרמזו במילים שנאמרו בתורה; נראה שזה לא במקרה, אלא בא להדגיש שאצל מרדכי היה לו שני גילויי גדולה, מצד המלכות הפרסית ומצד מעלתו בתורה, לכן נרמז בתרגום על התורה כרמז שגדולתו בפרס קשורה למעלתו בתורה. שכיון שהיה גדול בתורה (שהיה מהסנהדרין – יושבי לשכת הגזית [מגילה יג,ב]) לכן נעשה נס פורים על ידו (שלא השתחווה להמן ולכן רצה המן להרוג את כל היהודים … ואח"כ הוא ששלח את אסתר) כדי שלבסוף יתגלה בזכותו תורה בכל ישראל, שזהו שעל ידו נעשה גילוי תורה – השלמת מתן תורה: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא! אמר רבא: אעפ"כ, הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים", קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). ש"קימו וקיבלו היהודים", זהו כהמשך לנאמר קודם: "וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם” (אסתר ט,כג), כך שקימו וקיבלו את דברי מרדכי (ואף כעין ג”ש: “וקבל היהודים” - “וקבלו היהודים”). לכן נרמז בתרגום כעין בהתגלות בלשון שאיננה לשוה"ק כעין רמז לגדולתו באומה אחרת, שזהו בפרס, וזה בעקבות התורה (שהתרגום תירגם אותה). לכן הרמז למרדכי נמצא בשמן המשחה, שזה קשור למשכן שהוא בא לתקן את הפגם שבמתן תורה שחטאו בעגל, וכך גם בפורים התגלה מרדכי ותיקן את החסרון שהיה במתן תורה. לכן גם נרמז "מר דרור" כרמז ל- 'רמ דרור', רם רומז לגדולה - רם ונישא - מתעלה, ו"דרור" זהו חופש, ואין מתעלה וחופשי אלא מי שדבק בתורה, שזהו הגדולה והחופש האמיתי, שעושה את עצמו האמיתי, וזהו: 'ואומר (שמות לב טז): "והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות", אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה. וכל מי שעוסק בתלמוד תורה (תדיר) הרי זה מתעלה, שנאמר (במדבר כא יט): "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות"' (אבות ו,ב). שכך התגלגל שניצלו ממוות, שזהו כעין הצלה משעבוד לרשעים שהורגים בנו, ובנ”י התעלו (כי הגוים פחדו ממרדכי: "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם” [אסתר ח,יז]. “וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם” [שם ט,ג]), יחד עם קבלת התורה מרצון (שגם זה נעשה מגילוי מרדכי). וכן 'רם-דרור', שהעלה (רם) את הקשר שלנו עם התורה (“דרור" – שנעשה בן חורין, שזהו רמז לתורה), שזהו ע”י קבלת התורה מרצון בפורים. הפס' שמרמז על מרדכי נאמר בפרשת “כי תשא” שפורים חל בשבוע שלו (השנה), ותחילת הפרשה זהו מצוות מחצית השקל (שמות ל,יא-טז), כרמז שבפורים מצוות מחצית השקל היתה הזכות להצלה: '"אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף" וגו'. אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים' (מגילה יג,ב). (אולי הובא בגמ' גם הכלאים אע"פ שלכאורה זה לא קשור לעניין, כדי לרמז שגם זה התגלה בפורים, שמרדכי והמן הם כעין כלאים, שזה יהודי וזה עמלקי, שני גזעים שונים; ואחשוורוש חיברם במשתה שעשה: '"לעשות כרצון איש ואיש". אמר רבא: לעשות כרצון מרדכי והמן; מרדכי דכתיב: "איש יהודי”, המן: "איש צר ואויב”' [מגילה יב,א], ומהמשתה התגלגל פורים, שושתי הומתה וכו'). הפס' שמרמז על מרדכי מתחיל ב”ואתה קח לך בשמים", כעין כמו שמתחילה פרשת תצוה: "ואתה תצוה" (שמות כז,כ), שלא מוזכר משה בכל פרשת תצוה: '"ואתה תצוה" – לא הזכיר משה בזה הסדר משא״כ בכל החומש, שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה. והטעם, משום שאמר: "מחני נא מספרך אשר כתבת", וקללת חכם אפי׳ על תנאי באה ונתקיים בזה' (בעל הטורים). כך נראה שכעין נרמז כאן על הסתר משה, כעין רמז למותו (כעין שאמר לה' שימחהו, שזה כולל מיתה), שזה היה זירוז לגזרת המן, שנפל לו הפור בחודש בו מת משה: 'תנא: כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה, אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה' וכו' (מגילה יג,ב). אולי רמז שנאמר בפס' שמרמז על גדולת מרדכי: “ראש מר דרור חמש מאות", שזה רומז על הנאמר במגילה: “וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם. כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות כי האיש מרדכי הולך וגדול … ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש" וגו' (אסתר ט,ג-ו), שמנשאים את היהודים זה נרמז ב"ראש" (שזהו למעלה), וגדולת מרדכי נרמז ב"ראש מר דרור", והרגו 500 איש כמו משקל המר דרור.