'משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלשה דברים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה' (אבות א,א). ראה דברי מרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א על משנה זו ב'אבות לבנים'. ' … (במדבר כז, כ) "ונתתה מהודך עליו", ולא כל הודך. זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה' (ב"ב עה,א). 'אוי לה לאותה בושה – שנגרע יהושע ממשה' (רבנו גרשום). 'שבאותו הדור – שראו משה ויהושע. אוי לה לאותה בושה – שבזמן מועט נתמעט הכבוד כל כך, שהרי יהושע היה נביא ומלך כמשה, ולא יכול להגיע לכבודו' (רשב"ם). רבנו גרשום והרשב"ם מבארים ע"פ פשטות הנאמר, אולם ע"פ רבי איצל'ה מוולז'ין הכוונה שהזקנים התביישו שלא הגיעו בעצמם לאותה מעלה של יהושע (כמו שמביא מרן הגרח”ד זצ”ל). נראה שלכן נאמר בלשון כפולה, גם בושה וגם כלימה, כרמז שכנגד יהושע יש בושה מההשוואה לדרגת משה (כעין תכונת ביישן, שזה באדם עצמו, שכך יהושע היה ביישן מענווה), וגם הזקנים שבאותו הדור נכלמו שהם עצמם לא הגיעו להיות כמו יהושע; כרמז במילה 'כלימה' כעין שנאמר 'בלי-מה' (שהאות ב' ו-כ' מתחלפות בדרשות [כעין בשמו”ר לח,א]), שהמילה "מה" מסמלת ענווה גדולה, כמו שאמר משה: "ונחנו מה" (שמות טז,ז), שזהו שהזקנים לא היו בדרגת ענווה מספקת כעין גילוי של “מה”, שהיו 'בלי מה', ולכן לא הגיעו לגילוי של משה ויהושע כהמשכו ולכן נכלמו. או שזה כנגד יהושע שהיה 'נביא ומלך' כמו שאומר הרשב”ם, לכן נאמר כפול, שהתמעטה מעלת המלכות והנבואה אצלו ביחס למשה. או שזה מתייחס לזקנים, שעל יהושע נאמר שהיו בו שני דברים – עניו ופעל למען משה: '"ויאמר ה׳ אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו" (במדבר כז, יח) – קח לך איש גברתן וענוותן כמוך' (תנד”א זוטא, טז). 'יְהוֹשֻׁעַ הַרְבֵּה שֵׁרֶתְךָ וְהַרְבֵּה חָלַק לְךָ כָּבוֹד, וְהוּא הָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב בְּבֵית הַוַּעַד שֶׁלְּךָ, הוּא הָיָה מְסַדֵּר אֶת הַסַּפְסָלִים, וְהוּא פּוֹרֵס אֶת הַמַּחְצְלָאוֹת. הוֹאִיל וְהוּא שֵׁרֶתְךָ בְּכָל כֹּחוֹ, כְּדַאי הוּא שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד שְׂכָרוֹ, (במדבר כז, יח): "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן”, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ"' (במדבר רבה כא,יד). יהושע היה איש של עשיה, ששרת את משה, שזהו 'גברתן', שיש בו גבורה וכח עשיה, ויחד עם זה גם בעל ענוה – 'ענוותן'. לכן הזקנים שלא היו כמו יהושע, הם התביישו ונכלמו, כרמז שהתביישו על שני הדברים שלא היו בהם, שלא שימשו את משה כראוי ולא היו בענווה גדולה. אולי לכן דימוי ביהושע הוא כאור הירח, לא רק שמאיר מכח משה וכן אורו חלש בהרבה (שמשה כשמש), אלא גם כרמז שהירח באמצע החודש מתמעט אורו, ואז בתחילת החודש מתחיל להאיר אורו, כרמז שכח ההארה של יהושע נבע מגילוי הענווה שבו, שמיעט עצמו (כחצי השני של החודש), ובזכות זה זכה להאיר אורו (כחציו הראשון של החודש); ובקידוש החודש יש כעין קבלת פני שכינה: 'וא"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא (שמות יב, ב) "החדש הזה", וכתיב התם (שמות טו, ב): "זה א'לי ואנוהו"' (סנהדרין מב,א), שכך יהושע זכה להשראת שכינה גדולה, כרמז בהארת הירח. וכמו שהירח מקבל אורו מהשמש כך גם יהושע היה קשור למשה, ששימשו כראוי; ולכן זכה להיות כעין דוגמת משה קטן, שלא כשאר הזקנים. אולי לכן נאמר: 'משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע', שיכל לומר גם 'מסיני קיבל משה את התורה', אלא שבאו לשים את 'סיני' בין משה ליהושע, לומר שכמו שמשה זכה לקבלת התורה בהיותו בענווה כעין סיני, כך גם יהושע זכה במדרגתו למסירת התורה ממשה בשל דרגת הענוה שלו, כעין סיני. על הענוה של יהושע נאמר במרגלים, בשינוי שמו: 'וכדי חמא משה עינוותנותיה קרא להושע בר נון יהושע' (יב"ע; במדבר יג,טז), נראה שהשינוי בהוספת האות י' באה לבטא את ענוותנותו, שזהו כעין האות י' שהיא הקטנה שבאותיות, כך רמז משה שיהושע בעל ענווה גדולה ולכן שם בשמו אות י' כדי שיזכה לו הגנה מחטא המרגלים, שחטאו בשל גאוותם, שעשו נגד רצון ה', לעומתם ביהושע יתגלה ענוה וגילוי שם ה', שכך יעשה כרצון ה': 'יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר (במדבר יג, טז): "ויקרא משה להושע בן נון יהושע", י'ה יושיעך מעצת מרגלים' (סוטה לד,ב). נראה שמשה גילה כאן בשמו של יהושע את שם ה' י'ה, כעין רמז שהענווה תפעל בו וכך יעשה את רצון ה', שזהו האותיות י' כרמז לענווה כמו שהאות הזו קטנה, והאות ה' מרמזת על חמשה חומשי תורה, שזהו גילוי מפורט של רצון ה' במעשינו, שכך רומז ביהושע לעשיה כרצון ה' ע"י גילוי ענוה. נראה שבמיוחד יש הדגשה על שיהושע היה משמש את משה, ובפרט בגילוי של תורה (כמו שמובא במדרש [במדבר רבה שם] מה שעשה בשביל משה), לכן זה מתגלה כנגד התורה שהיא חמשה חומשים, שזהו אות ה', וכן בחמשה יש כרמז לחמשה סוגים במצוות שיש בבין אדם לחברו, ובין אדם לחברו זהו שורש התורה (ראה 'תורת המקרא' “מצורע", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), שכך התגלה ביהושע באות ה' כמעשיו בשביל משה ובגילוי תורה (כבין אדם לחברו), ולכן במדרש (במדבר רבה) מובאים חמשה דברים שעשה יהושע בקשר למשה, כעין לרמז על גילוי האות ה', וכל זה נבע מענוותנותו ולכן מתגלה באות י' שהובאה לפני האות ה'; וכך מתגלה בו מעלה של שם ה'. נראה שזהו שיהושע התגלה כמנהיג במלחמת עמלק, שעמלק בא בעקבות מיעוט תורה: 'אחרים אומרים: אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה, ולפיכך עמלק בא עליהם' וכו' (תנחומא "בשלח" אות כה), ושורש עמלק זהו מידת הגאוה, כמו שמובא ביהודי הקדוש מפרשיסחא ש'עמלק' בגימטריה 'רם', שזהו גילוי עמלק, וכיום המלחמה בעמלק זה המלחמה במידה רעה זו. לכן מתגלה ביהושע רמז לענוה באות י' וחמשה חומשי תורה באות ה', ששני הדברים יש בו (ענוה, ותורה שהיה מסדר את ספסלי ביהמ"ד וכדו'), ולכן הוא הראוי להילחם בעמלק; וכך נאמר במלחמת עמלק: “ויאמר משה אל יהושע" וגו' (שמות יז,ט), שכבר מראש היה בו גילוי זה שנקרא בשמו עם האות י' (שהיו מכנים אותו לפעמים עם י' עד שמשה קבע זאת כקביעה תמידית; או שמראש משה קבע זאת הרבה לפני המרגלים, רק שאצלם זה התברר מדוע כך שינה מראש). וכך גם התגלה במרגלים, שמשה גילה זאת בשמו, שלא יחטא כמותם, שתפעל בו הענוה (אות י'), ולא ירכל על א"י, שהיא מקום קיום התורה באמת (ספרי "עקב", מג. שזהו האות ה'). האות י' שהתווספה ליהושע הגיעה מהאות י' של שרי, שהשתנתה לשתי אותיות ה' אצל אברהם ושרה: 'אמר רבי יהושע בן קרחה: יו"ד שנטל הקב"ה משרי, נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם. אמר רבי שמעון בן יוחאי: יו"ד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי, היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה. אמר לפניו: רבש"ע! בשביל שאני קטנה שבאותיות, הוצאתני משרה הצדקת?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לשעבר היית משמה של נקבה, ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר, ובראשן של אותיות, שנאמר (במדבר יג): "ויקרא משה להושע בן נון יהושע”' (ב”ר מז,א). ממילא נראה שבאותיות י'ה שרמז משה ביהושע יש גילוי של י' ו-ה' שהתגלה באברהם ושרה, שזה כרמז שמתגלה ביהושע כעין אברהם, שהיה עניו גדול, כמו שמובא: 'נתתי גדולה לאברהם; אמר לפני (בראשית יח, כז): "ואנכי עפר ואפר" (חולין פט,א), ואברהם היה פועל גדול של הפצת דעת ה' (ראה רמב"ם הל' ע"ז א,ג), ושמר את התורה ותורתו הופצה ברבים (יומא כח,ב), וזהו שנרמז באותיות י'ה ביהושע שמתגלה בו כמו אברהם, שגם בו התגלה ענוה ומעשים בשביל התורה, ולכן ראוי להינצל מהמרגלים שעשו ההיפך מגילוי אברהם שרצה את א"י, ונאמרה לו ירושת הארץ. גם נראה שבאות ה' מתגלה כנגד התורה (ה' חומשים) שהיא ההתפרטות של הגנוז בעשרת הדברות (יר' שקלים ו,א), שזהו י', שכך כרמז שהוא המשכו של משה ובא מכוחו כעין שהתורה זהו המשך של עשרת הדברות וכבאה מכוחם (מהגנוז בהם; שהלוחות היו הגילוי של קבלת כלל התורה). בנוסף, במעמד קבלת התורה בנ"י נחרדו מגילוי ה' הגדול שהיה שם (כעין הנאמר שפרחה נשמתם בקבלת התורה [שבת פח,ב]), וכן כרמז בי' לעשרת המאמרות שזהו בריאת העולם, שע"י הבטה בעולם מגיע אדם ליראת ה': 'וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה' וכו' (רמב"ם; הל' יסודי תורה ב,א), כך שזהו רמז לענוה גדולה; והאות ה' כרמז לתורה, לפעולה שפעל יהושע בשביל גילויה ע"י שימושו את משה. אולי גם כרמז שהאות י' היא קטנה אבל היא (בגימטריה) עשר, כרמז לשלמות, שמי שיש בו ענוה יש בו מעלה של שלמות; והאות ה' – חמש, כרמז שהאדם משפיע לכל הצדדים, כעין שהוא אחד (באמצע) ושולח את מעשיו לארבע רוחות העולם, וכך זהו סה"כ חמש, שכך פעל יהושע. עוד נראה שהשם י'ה מרמז כנגד שלושה אבות וי"ב השבטים, סה"כ 15 = י'ה, כרמז שהארץ הובטחה לאבות שבנ"י יקבלוה. נאמר: 'ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה', למה נאמר רק מסירה ליהושע ואח"כ אצל כה"ג, ולא אצל האחרים? בפשטות כה"ג זה כגילוי זמן חדש, שממתן תורה עד בית ראשון היה כהמשך אחד (וכך שרתה בו השכינה כהמשך מסיני), ואנשי כה"ג היו בתחילת בית שני שאז זה כמעמד חדש, בדרגה אחרת (שלא שרתה שכינה [יומא כא,ב]) ובגילוי של מעלת התושב"ע (שלא כעד אז שהיה גילוי כעין חשיבות של תורה שבכתב, שעד אז היה התנ"ך, וכן שאלו בנביאים, לעומת מאנשי כה”ג שנחתם התנ”ך והתחזקו בתושב”ע), לכן נאמר שוב מסירה לומר שזה המשך אחד כמקודם. או שאנשי כה”ג זה דבר שלא היה עד אז (לעומת יהושע כמלך וזקנים ונביאים שכל אלו היו כעין המתגלה בימי משה), חיבור של 120 חכמים היה דבר חדש ולכן צריך להדגיש שזהו המשכיות מסירת התורה. כמו"כ, עכשיו באים לומר את דבריהם (של אנשי כה"ג) ולכן מודגש שזה אותה המשכיות, ובפרט שמביאים דברי מוסר (ולא הלכה) ולכן מדגישים שזהו המשך של מסירת התורה. אולם אולי אפשר שבא לרמז כעין שיש גילוי של יהושע זקנים ונביאים כשלמות אחת (כגילוי מסירה אחת); שיהושע כבש את א"י, והזקנים אחראים על לימוד ובירור התורה, והנביאים היו בהנהגת בנ"י ואף השפיעו על ההנהגה של המלכים (כשלא היו המנהיגים בעצמם) והזהירו את בנ"י ליישר דרכיהם שזהו גילוי של בנ"י. שכך מתגלה הגילוי של שלמות הקדושה – תורת ישראל (זקנים) בנ"י (נביאים) וא"י (יהושע). לכן נאמרו כמסירה אחת, כרמז שהתגלה בהם שלמות הקדושה; כנגד זה באו אנשי כה"ג בגילוי כעין קודמיהם, כעין גילוי המסירה שנאמרה קודם: 'הוו מתונים בדין', עניין המשפט הראוי זה כנגד א"י: "צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך" (דברים טז,כ), '"למען תחיה וירשת את הארץ”. מלמד שמינוי הדיינים כדאי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם' (ספרי). 'והעמידו תלמידים הרבה' זה כנגד בנ"י, להרבות תורה בבני ישראל, שלימוד תורה מתקן את האדם, כאילו נולד מחדש כראוי: 'אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר (במדבר ג, א) "ואלה תולדות אהרן ומשה", וכתיב: "ואלה שמות בני אהרן", לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו' (סנהדרין יט,ב). 'ועשו סייג לתורה' כנגד התורה. לכן נאמר שוב מסירה לאנשי כה"ג ואז מובאים דבריהם, שהם גילו כעין כנגד מה שהתגלה בגילוי המסירה שקודם.