אמור

ויקרא כא,ד:  לֹא יִטַּמָּא, בַּעַל בְּעַמָּיו—לְהֵחַלּוֹ: אל יטמא בעל באשתו אלא כשכשרה לו. אף לקרוביו שהם עושים מעשי עמיו (= שנוהגים כהלכה) – יתחלל עליהם.

כא,כ: אוֹ-גִבֵּן אוֹ-דַק, אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ, אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת, אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ: או שגביניו שוכבים מכסים עיניו או אין שיער בגביניו או שחילזון בעיניו המעורב לבן בשחור או המלא חרסים יבשים או המלא חזזית מצרית, או שאשכיו נפוחים ודבוקים.

כב,יג: וּבַת-כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, וְזֶרַע אֵין לָהּ--וְשָׁבָה אֶל-בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ, מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל; וְכָל-זָר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ: ... ושבה לבית אביה, שאינה שומרת יבם, כימי נעוריה, ואינה הרה, ממזון אביה תאכל ... .

כב,כז: שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז כִּי יִוָּלֵד, וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ; וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וָהָלְאָה, יֵרָצֶה, לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיהוָה: עדיין יש לנו בזכות שתזכור לנו מערכות קרבנותינו. השור נבחר ראשון – להזכיר זכות הזקן (אברהם) שבא מהמזרח, פטרון הכל, הקריב לשמך בן בקר רך ושמן. הכבש – נבחר שני להזכיר שכות שיו שנעקד על גבי המזבח וזכה ונזדמן לו כבש תחתיו לעולה. גדי עזים – נבחר שלישי, להזכיר זכות תם (יעקב) שעשה גדיי עיזים תבשילים והביא לאביו, וזכה לקבל מערכת הברכות ... יהיה שבעה ימים אחר אמו, כדי שיוודע שאינו נפל, ומהיום השמיני והלאה ירצה להקריב קרבן לשם ה'.

כג,לג: הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים: אֲנִי, יְהוָה:  אשר הוציאכם גאולים מארץ מצרים, כדי להיות לכם לאלוהים, אני ה'.

כג,כז: אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה: ... ותענו את נפשותיכם ממאכל ומשתה והנאת בית מרחץ וסיכה ותשמיש המיטה וסנדל, ותקריבו קרבן לה'.

כג,כט: כִּי כָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא-תְעֻנֶּה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה--וְנִכְרְתָה, מֵעַמֶּיהָ: כי כל אדם היכול לצום ולא צם, בעצם היום הזה, ייכרת במיתה מקרב עמיו.

כג,לו: שִׁבְעַת יָמִים, תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה; בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה, עֲצֶרֶת הִוא--כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ: ... קרבן לה'. כנוסים תהיו להתפלל לה' על הגשם. כל מלאכת עבודה אל תעשו.

כג,מ: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל; וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם--שִׁבְעַת יָמִים: ותקחו משלכם ביום הראשון של החג פירות עץ משובח, אתרוגים ולולבים והדסים וערבות הגדלות על נחלים, ותשמחו לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים.

כג,מב: בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים; כָּל-הָאֶזְרָח, בְּיִשְׂרָאֵל, יֵשְׁבוּ, בַּסֻּכֹּת: בסוכה, ששתי דפנותיה כמשפטן והשלישית עד טפח, וצִלתה מרובה מחמתה .... כל הזכרים בישראל, ואפילו קטנים שאינם צריכים לאימם, ישבו בסוכות, מברכים לבוראם כל זמן שנכנסים שם.

כד,יא: וַיִּקֹּב בֶּן-הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת-הַשֵּׁם, וַיְקַלֵּל, וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ, אֶל-מֹשֶׁה; וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת-דִּבְרִי, לְמַטֵּה-דָן: וכשיצא מחויב מבית הדין, פירש וחרף בן האישה הישראלית את השם הגדול והנכבד המפורש ששמע בסיני, והזיד וקילל, והביאוהו אל משה .... .

כד,יב: וַיַּנִּיחֻהוּ, בַּמִּשְׁמָר, לִפְרֹשׁ לָהֶם, עַל-פִּי יְהוָה: זה הוא אחד מארבעת המשפטים שבאו לפני משה הנביא, ודנם על פי מאמר העליון, מהם דיני ממונות ומהם דיני נפשות. בדיני ממונות היה משה זריז, ובדיני נפשות היה מתון. ובאלה ובאלה אמר משה: לא שמעתי, כדי ללמד ראשי סנהדראות ישראל העתידים לעמוד אחריו, שיהיו זריזים בדיני ממונות ומתונים בדיני נפשות, ולא יבושו לשאול דין המתקשה להם ... על כן הניחוהו בבית המשמר, עד זמן שיתפרש להם על פי זירת ה'.

כד,יט-כ: וְאִישׁ, כִּי-יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ--כַּאֲשֶׁר עָשָׂה, כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ. שֶׁבֶר, תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן--כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ: ואיש כי ייתן מום בחברו, כמו שעשה – כן ייעשה לו. דמי שבר תחת שבר, דמי עין תחת עין, שמי שן תחת שן. כמו שייתן מום בחברו – כן יינתן בו.