בהר

ויקרא כה,יז: וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:  כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם: ואל תונו איש את חברו בדברים קשים, ותירא מאלוהיך. אני הוא ה' אלוהיכם.

כה,לה: וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ--וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ: וכי יעני אחיך, ותמוט ידו עמך, תחזיק בו ותהנהו, יגור ויתיישב ויתפרנס עמך.

כה,מה: וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם, מֵהֶם תִּקְנוּ, וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם, אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם; וְהָיוּ לָכֶם, לַאֲחֻזָּה: וגם מבני התושבים הערלים הגרים עמכם, מהם תקנו, וממשפחותיהם שעמכם שנולדו בארצכם, ולא מן הכנענים. ויהיו לכם לאחוזה.

כה,נה: כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, עֲבָדִים--עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי, יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: כי שלי הם בני ישראל, משתעבדים לתורתי. עבדי הם שהוצאתים גאולים מארץ מצרים. אני הוא ה' אלוהיכם.

כו,א: לֹא-תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם, וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא-תָקִימוּ לָכֶם, וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת עָלֶיהָ:  כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם: אל תעשו לכם אלילים ופסילים ומצבות להשתחוויה אל תקימו לכם. ואבן מצוירת אל תתנו בארצכם לכרוע עליה. אולם מרצפת חקוקה בציורים ודיוקנים תשימו בקרקעית מקדשיכם, ולא להשתחוות לה, כי אני ה' אלוהיכם.

בחוקותי

ויקרא כו,ט: וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם--וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם; וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתְּכֶם: ואפנה משכר העמים לשלם לכם שכר מעשיכם הטובים, ואעצימכם וארבכם, ואקים את בריתי אתכם.

כו,יז: וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם: ואתן פנאי לעסוק בכם, ותנגפו לפני אויביכם, וירדו בכם שונאיכם ... .

כו,כט: וַאֲכַלְתֶּם, בְּשַׂר בְּנֵיכֶם; וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם, תֹּאכֵלוּ: ותאכלו בשר בינכם ובשר בנותיכם. אמר משה הנביא: כמה קשים הם העוונות ומה מרים הם החטאים, שגרמו לאבות לאכול בשר בניהם ובנותיהם על שלא שמרו מצוות התורה.

כו,מ: וְהִתְוַדּוּ אֶת-עֲו‍ֹנָם וְאֶת-עֲו‍ֹן אֲבֹתָם, בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ-בִי, וְאַף, אֲשֶׁר-הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי: ויתוודו בשעת צרתם את עוונותיהם ואת עוונות אבותיהם, במעלם שמעלו בי, ואף אשר הלכו עמי בעראי.

כו,מד: וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם--לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם:  כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיהֶם: ואף על כל זאת ארחמם כשיהיו גולים בארץ אויביהם. לא אמאסם במלכות בבל, ולא אתעבם במלכות מדי, להשמידם במלכות יוון, להפר בריתי אתם במלכות אדום. כי אני הוא ה' אלוהיהם בימי גוג.

כז,לד: אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה--אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  בְּהַר, סִינָי: אלה המצוות שציווה ה' את משה, ואי אפשר לחדש בהן דבר, וציוום כדי להגידן אל בני ישראל בהר סיני.