בנ”י חנו ונסעו במדבר ע”פ ה' שסימן ע”י הענן מתי לחנות ומתי ליסוע, והתורה מפרטת שבעה דוגמאות לחניית הענן: "ולפי העלות הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל. על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו כל ימי אשר ישכן הענן על המשכן יחנו. ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו. ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר ונעלה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו. או ימים או חדש או ימים בהאריך הענן על המשכן לשכן עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו ובהעלתו יסעו” וגו' (במדבר ט,יז-כב). מדוע התורה פרטה כ"ך הרבה פעמים? ראה 'תורת המקרא', “בהעלותך" אות ב', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א; ו'בארץ לא זרועה', ”ע”פ ה' יחנו וע”פ ה' יסעו”, למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א. אולי אפשר על דרך הדרש שזה מרמז למי שלא כורע במודים שנעשית שדרתו כעין נחש: 'שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש; והני מילי דלא כרע במודים' (ב"ק טז,א). 'והוא דלא כרע במודים. לפי שמצוה לכרוע, וכי זקיף זקיף כחויא כדאשכחן ברב ששת במסכת ברכות (דף יב: ושם), מדה כנגד מדה, ונעשה נחש זהו עונשו שגנאי הוא לו במה שנעשה נחש' (תוס' ד"ה 'והוא' [בעמוד ב]). 'שדרו של אדם הרע שאינו כורע במודים מוליד בדומה לו נחש לאחר שבעה, דכן הוא עיבורו של נחש לז׳ שנין כדאמרינן פ״ק דבכורות. וענינו כמ״ש התוס׳ לפי שמצוה לכרוע וכי זקיף זקיף כחויא כו׳ ע״ש. דענין הכריעה לשם ה׳ היא הכנעה והשפלה היפך מעשה הנחש, כדאיתא פ״ק דסוטה: אמרתי יהלך בקומה זקופה ולא יתגאה ועתה על גחונך תלך. ולזה אמרו שיהיה אדם נכנע בכריעה דכי כרע כרע כחיזרא דהיינו היפך טבעו, שדרכו של חיזרא להיות זקוף, וכי זקיף זקיף כחויא דהיינו נמי היפך טבעו, אחר שנאמר בו "על גחונך תלך" ודרכו בכריעה. ולקחו לסימן "ה׳ זוקף כפופים", שגם בזקיפה יהא נזהר שלא תהיה דרך גאוה כדרכו אלא היפך טבעו. והשתא מי שאינו כורע ועומד בזקיפה כדרכו הרי שדרו עושה מעשה נחש הראשון כשהיה מהלך זקוף, וראוי להיות נענש כנחש, וע״כ נעשה נחש לאחר ז׳ שנים כתולדתו כמ״ש. ודו״ק' (מהרש"א). נראה שזה לא רק שנראה כנחש, אלא הנחש החטיא את חוה (ואדם) ע"י שכעין סכסך בינם לקב"ה, שאמר לחוה שאם יאכלו יהיו כמו הקב"ה שהוא ברא את העולם, ולכן ה' לא רוצה שיאכלו מעץ הדעת: "כי ידע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים ידעי טוב ורע” (בראשית ג,ה). '"כי יודע" - כל אומן שונא את בני אומנתו מן העץ אכל וברא את העולם (ב"ר). "והייתם כאלקים" - יוצרי עולמות' (רש"י). שפעל להמריד אותם שלא יכנעו לפני הקב"ה, וכך מי שלא כורע במודים אינו נכנע לפני הקב"ה; וזה בגילוי של שבע שנים כעין כנגד שמעשה הנחש היה בבריאה, בשבוע הבריאה; וכן פגם בכל הבריאה שנבראה בשבוע – לכן בגילוי של שבע נעשה כעין נחש ממש בדימויו. בזמן המסעות במדבר הקב"ה הגן על בנ"י ע"י הענן: '"וענן ה' עליהם יומם”. מכאן אמרו: … ז' עננים היו: ד' מארבעה רוחותם, ואחת למעלה ואחת למטה, ואחת מלפניהם: הגבוה מנמיכו והנמוך מגביהו ומכבד את הנחשים ואת העקרבים ומכבד ומרבץ לפניהם' (ספרי; במדבר י,לג). במסעות ובחניות בנ”י פעלו ע”פ ה' כמו שגילה רצונו ע”י הענן, שנסעו או חנו ובכך הראו את כניעתם לפני הקב”ה וקיום רצונו, שמה שאומר להם לעשות הם עושים, בין כשנח ובין שלא (ראה ברמב”ן שמסביר על שבעת האפשרויות של חניית הענן, שיוצא שגם כשלא נח לנסוע או לחנות, עשו כמו שה' קבע), שזהו היפך מחטא עץ הדעת שנעשה ע"י הנחש. לכן בענן שהראה את רצון ה' ובזה התגלתה כניעתם של ישראל לפני הקב”ה, התגלה גם הגנה מהנחשים (ע”י הענן), כעין היפך מחטא עץ הדעת שהנחש בא לחוה והחטיאה בהמרדה נגד כניעתם לפני ה' (שכאן מגלה הרחקה של הנחש מהם; וכן בשל החטא בא נזק לאדם [שנענשו], וכאן בהרחקת הנחש נעשה הרחקה מנזק, שלא ניזוקים ממנו). ובעננים מתגלה שבעה עננים, וכך נרמז בשבעה אפשרויות של הליכה אחר ה' כמתגלה בענן, כרמז שע”י הענן באו להתחבר לקב”ה בכניעה גמורה והבנה שהכל ממנו ושיש ללכת כרצונו. הענן היה שוכן או עולה, שזהו כעין דומה לכריעה לפני הקב”ה, שמתכופף ואח”כ עולה, וזהו גילוי של היפך מהנחש; וכן היפך מגילוי נחש באדם בעקבות גילוי של שבע שנים שלא כורע, שכאן כנגדו זהו שבעה אפשרויות לכניעה לפני ה' ע"פ הענן. והענן היה שוכן או עולה מעל אהל מועד ("ולפי העלות הענן מעל האהל” וגו'), שזהו כרמז לכל העולם, שכך רומז לכניעה בכל המציאות בעולם, וכן כתיקון לנעשה בבריאה שהנחש החטיא, וכן שהחטיא ע”י שטען שיוכלו לברוא עולמות כמו שהקב”ה ברא, שהמשכן נעשה כנגד הבריאה: 'אמר רבי יעקב ברבי אסי: למה הוא אומר: "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך” (תהלים כו, ח)? בשביל ששקול כנגד בריאת עולם. כיצד?' וכו' (תנחומא "פקודי" סימן ב). ע"י כניעה לפני ה' ועשיית רצונו מגלים את שם ה' בעולם, ובכך מחברים שמים וארץ, לגילוי שכינה בעולם, לכן הסימון נעשה ע"י הענן שעולה או יורד ושוכן כעין מחבר שמים וארץ, וזה באה"מ שהוא מחבר שמים וארץ, שמכוון כנגד היכל של מעלה: '"אלה פקודי המשכן”. זה שאמר הכתוב: "ה' אהבתי מעון ביתך” (תהלים כו, ח), זה ההיכל שהוא מכון במקום משכן כבודך. אמר רבי שמעון בן יוחאי: זאת אומרת, שההיכל שלמטה מכון כנגד היכל של מעלה, שנאמר: "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ'י כוננו ידיך” (שמות טו, יז)' (שם).