"ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש” (במדבר ח,יט). '"ואתנה" וגו'- ה' פעמים נאמר "בני ישראל" במקרא זה, להודיע חבתן שנכפלו אזכרותיהן במקרא אחד כמנין ה' חומשי תורה; וכך ראיתי בב"ר' (רש"י). 'אמר רבי יודן: בא וראה כמה חיבב הקב"ה את ישראל, שמזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד, שנאמר (במדבר ח, יט): "ואתנה את הלוים נתונים" וגו'' (ויק”ר ב,ד). אצלנו לא מופיע בב”ר אלא בויק”ר וגם בזה לא מופיע ההסבר שזה כנגד חמשה חומשי תורה; אולם מצאנו במדרש לקח טוב על הפס': '"ואתנה את הלוים" – ה׳ בני ישראל כתוב בפסוק, מלמד שהעבודה כנגד תורה שניתנה בחמשה חומשין', כך שאולי רש”י חיבר בין הדברים; אמנם בפשטות היתה גרסה כזו בב”ר שהיתה בידי רש”י, שאינה בידנו. אולי רש"י למד מההקשר, שמובא קודם בויק"ר: 'א"ר ברכיה: משל לזקן שהיתה לו מעפורת, והיה מצוה את תלמידו ואומר לו: קפלה ונערה. אמר לו: אדוני המלך, מכל מעפראות שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זו? אמר לו: מפני שאותה לבשתי כשנתמניתי זקן. כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, משבעים אומות אותינטיאות שבראת בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל? אמר לו: שקבלו עליהם מלכותי בסיני, ואמרו: "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע"' וכו'. שרש"י הבין שההמשך במדרש, שנאמר חמש פעמים בנ"י, זה המשך לזה, שבא לברר שנאמר חמש פעמים לחיבתן של ישראל, וזה קשור לקבלת התורה, וממילא חמשת הפעמים זה כנגד חמשה חומשי תורה. מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מקשה ('תורת המקרא' "בהעלותך" אות ב) שלכאורה אם זה בא בכדי לכבד את ישראל, היה ראוי שיאמר במקום אחר שבו מתפרש מעלת ישראל (כגון במתן תורה), ולא כאן כשמדבר בכלל על הלוים? לכן מפרש שללוים יש חמשה תפקידים, שבזה הם שלוחי ישראל, ולכן נאמר על ישראל חמש פעמים כאן, שהלוים עושים את שליחותינו: א. לשאת את המשכן. ב. משוררים (דה”י א ט,לג). ג. שוערים (שם, יז). ד. שוטרים ('אמר רב חסדא: בתחלה לא היו מעמידים שוטרים אלא מן הלוים, שנאמר (דברי הימים ב יט, יא): "ושוטרים הלוים לפניכם"' וכו' [יבמות פו,ב]). ה. שומרי המקדש (משנה; מידות א,א). אולי אפשר שכאן נרמז על מעלת בנ”י, כיון שהלוים החליפו את בנ”י בתפקידים אלו, ולכן נראה מכאן שבנ”י ירדו מחשיבותם, ולכן התורה רמזה דווקא כאן על מעלת חביבות בנ”י. אולי אפשר לחבר בין הדברים, שתפקידי הלוים הם חמשה כגילוי כנגד חמשה חומשי תורה, שתפקיד הלוים זה ללמד את בנ”י תורה ("יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל” [דברים לג,י]), שהם לא חטאו בעגל שהיה פגם בקבלת התורה, ולכן הם אלו שמלמדים את ישראל להתחבר לתורה, ולכן מתגלה בחמשה דברים כנגד חמשה חומשי תורה. אולם אין זה בשל שבנ”י רחוקים מהתורה, ולכן גם נרמז כאן על מעלת בנ”י בקשרם לתורה, שמתגלה חביבותם של ישראל כנגד חמשת חומשי התורה, כרמז שהתורה מדריכה אותנו ויש בנו חיבור עמוק לתורה. כך שנראה שבכל תפקיד בשבט לוי יש כעין רמז לחומש אחד, כגילוי שהם שליחי בנ”י, שמגלים על חיבורם של ישראל לתורה. נשיאת המשכן מרמז על ספר בראשית בו מסופר על האבות שהם היסוד לגילוי שכינה בעולם, שהם המרכבה בעולם ('"וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹקים". אמר ר"ל: האבות הן הן המרכבה, שנא' (בראשית יג): "ויעל אלקים מעל אברהם". "ויעל מעליו אלקים" (שם כח), "והנה ה' נצב עליו ויצב יעקב מצבה" וגו' "ויסך עליה נסך יצק עליה שמן כמלא פי הפך"' [ב"ר פב,ו]), כך נשיאת המשכן דומה לנשיאת גילוי השכינה בעולם, שבאה"מ היה גילוי שכינה (וכן ההיכל מכוון כנגד היכל של מעלה [תנחומא "פקודי" סימן ב]). (וזה משפיע על המשך הדורות, כעין המסע בדורות, שכך מתגלה נשיאת המשכן במסעות). משוררים מרמז על ספר שמות, כעין רמז שבנ"י צעקו בפיהם לה' בגלות מצרים (שמות ב,כג), וכן בו מסופר על שירת הים – כעין שירת הלוים, וכן מסופר על מתן תורה – והתורה היא כעין שירה לה': "זמרות היו לי חקיך בבית מגורי" (תהלים קיט,נד); וכן: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים לא,יט). שוערים כנגד ספר ויקרא בו נאמר על עבודת המקדש, שכך השוערים היו פותחים וסוגרים את השערים של הכניסה למקדש (והרי כדי להיכנס לעבוד במקדש צריך להיכנס דרך השערים, כך שזה תלוי בזה). שוטרים כנגד ספר במדבר שבו מסופר על חטאי בנ"י והנעשה בהם, כעין השוטרים שתפקידם לשמור על שמירת התורה ע"י בנ"י, ולהעניש כשצריך. שומרי המקדש שזה למעלת המקדש, ששמרו בשביל כבוד המקום הקדוש, זה מרמז על ספר דברים שנאמר לקראת הכניסה לארץ, שהיא מקום הקדושה, ארץ הקודש. אולי אפשר שכיון שבפס' נרמז על מעלת ישראל כעין התורה, לכן יש רמז לחמשת חומשי התורה בפס': "ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל" כרמז לבחירת האבות ובנ"י משאר העולם וייעודנו לעבודת ה', שזהו רמז לספר בראשית בו נאמר על בחירת האבות ובנ”י. "לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד", כרמז למתן תורה שהמשכו באה"מ (שלשם עברה השכינה מסיני), שזה נאמר בשמות; וכן מסופר בשמות על בניית אה”מ, לכן זה מרמז על ספר שמות. "ולכפר על בני ישראל" רומז לקרבנות שמכפרים, שזהו (קרבנות) הנאמר בספר ויקרא. "ולא יהיה בבני ישראל נגף" כרמז לישראל בזמן המדבר שנענשו למות במדבר בשל חטא המרגלים, וכן היו מקרים שחטאו במדבר ונענשו, שזה מסופר בספר במדבר. "בגשת בני ישראל אל הקדש" – כרמז לכניסה לקודש, שכך מרמז על א"י ארץ קודש, שלשם בנ”י צריכים להיכנס, שזהו רמז לספר דברים שנאמר לקראת הכניסה לארץ.