[1]  ט,ג: וּכְשָׁמְעִי אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, קָרַעְתִּי אֶת-בִּגְדִי וּמְעִילִי; וָאֶמְרְטָה מִשְּׂעַר רֹאשִׁי, וּזְקָנִי, וָאֵשְׁבָה, מְשׁוֹמֵם: ש: איך קורה שעזרא רק עכשיו שומע על נישואי התערובת בעם ישראל בבבל? ת: עזרא עסוק בשליחות שקיבל מכורש: הוּא עֶזְרָא, עָלָה מִבָּבֶל, וְהוּא-סֹפֵר מָהִיר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר-נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (ז,ו). עזרא גם עסוק בתורה: כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ, לִדְרֹשׁ אֶת-תּוֹרַת יְהוָה וְלַעֲשֹׂת, וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל, חֹק וּמִשְׁפָּט. וְזֶה פַּרְשֶׁגֶן הַנִּשְׁתְּוָן, אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ אַרְתַּחְשַׁסְתְּא, לְעֶזְרָא הַכֹּהֵן, הַסֹּפֵר (ז,י-יא) וגם בארגון העולים לירושלים. משהגיע לעניין גיוס כהנים ולוויים, רק עכשיו הוא מבין שאין לו לוויים, וכי עיקר נישואי התערובת היו בקרב הכוהנים (וַיִּמָּצֵא מִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים, אֲשֶׁר הֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת ; י,יח). זה גרם לירידתם בקודש עקב נישואי התערובת: וָאָבִינָה בָעָם וּבַכֹּהֲנִים, וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא-מָצָאתִי שָׁם (ח,טו). עזרא, בפעולה מנהיגותית, מתקן את העוול והחטא שחטאו בו כל העם: וְעַתָּה, תְּנוּ תוֹדָה לַיהוָה אֱלֹהֵי-אֲבֹתֵיכֶם--וַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ; וְהִבָּדְלוּ מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, וּמִן-הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת (י,יא). העובדה שעזרא הזדעזע באה לידי ביטוי בצום בכי ותפילה: וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא, וּכְהִתְוַדֹּתוֹ, בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל, לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים (י,א), וזה השפיע על האם לבצע את ההבדלה המורכבת הזאת: וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי הַגּוֹלָה, וַיִּבָּדְלוּ עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֲנָשִׁים רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְבֵית אֲבֹתָם, וְכֻלָּם בְּשֵׁמוֹת; וַיֵּשְׁבוּ, בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, לְדַרְיוֹשׁ, הַדָּבָר. וַיְכַלּוּ בַכֹּל--אֲנָשִׁים, הַהֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת:  עַד יוֹם אֶחָד, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן (י,טז-יז).

==========  תם ונשלם ביאור אי"ם לספר עזרא  ==========

נְחֶמְיָה

[1]  נחמיה ב,ח: וַיִּתֶּן-לִי הַמֶּלֶךְ, כְּיַד-אֱלֹהַי הַטּוֹבָה עָלָי: ש: מדוע נענה המלך לבקשות נחמיה לשלחו ליהודה כדי לבנותה (ה), לקבל סיוע מפחוות (שליטי) עבר הנהר (ז), ולקבל עצים לבניין שערי ירושלים, חומתה ולבית – הוא בית ה' (ח)? ת: נחמיה היה מאד קרוב אל המלך ארתחשסתא בהיותו משקה המלך (א,יא). המלך ארתחשסתא הוא כורש שקיבל מסר מאת ה': וּבִשְׁנַת אַחַת, לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, לִכְלוֹת דְּבַר-יְהוָה, מִפִּי יִרְמְיָה:  הֵעִיר יְהוָה, אֶת-רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ-פָּרַס (עזרא א,א). נחמיה קיבל את שליחותו רק כ- 13 שנה אחרי עזרא, והנושא היה עדיין "חי" אצל המלך, ולכן נענה כה מהר לבקשותיו של נחמיה. נראה לי גם שהמלך רצה להתפנות לזונה שהיה עמה: וַיֹּאמֶר לִי הַמֶּלֶךְ וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ (ו), ולכן מיהר להסכים לנחמיה ובכך "להיפטר" ממנו.

[1]  ג,לה: וְטוֹבִיָּה הָעַמֹּנִי, אֶצְלוֹ; וַיֹּאמֶר, גַּם אֲשֶׁר-הֵם בּוֹנִים--אִם-יַעֲלֶה שׁוּעָל, וּפָרַץ חוֹמַת אַבְנֵיהֶם: ש: מדוע טוביה העמוני מציין שאפילו שועל יכול לעבור את החומה, הרי הוא מתנגד לעצם בניית החומה? ת: טוביה  רוצה לבזות את נחמיה ואחיו היהודים הבונים את חומות ירושלים: שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ כִּי-הָיִינוּ בוּזָה, וְהָשֵׁב חֶרְפָּתָם אֶל-רֹאשָׁם (לו), וכל אמצעי כשר בעיניו כדי ללעוג להם ולהחשידם בעיני המלך: וַיַּלְעִגוּ לָנוּ, וַיִּבְזוּ עָלֵינוּ; וַיֹּאמְרוּ, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים--הַעַל הַמֶּלֶךְ, אַתֶּם מֹרְדִים (ב,יט). בכך קיווה כי המלך יעצור את עבודתם.

[1]  ז,סד: אֵלֶּה, בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים--וְלֹא נִמְצָא; וַיְגֹאֲלוּ, מִן-הַכְּהֻנָּה: ש: וכי בגלל שלא מצאו את כתבי היוחסין, הם התחללו מן הכהונה? ת: כן, ברירת המחדל בימים אלה היא שכוהנים לקחו נשים נוכריות, או נישאו בנישואים אסורים, ועליהם להוכיח שלא כך הדבר, וכי יש להם כתבי יוחסין שהם בני בניהם של כוהנים.

[1]  ח,ט: הַיּוֹם קָדֹשׁ-הוּא לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם--אַל-תִּתְאַבְּלוּ, וְאַל-תִּבְכּוּ: ש: מהו היום המדובר שהוא קדוש? ת: הכוונה ליום הראשון בחודש תשרי, המכונה היום 'ראש השנה'. הוא יום טוב וקדוש, ובו העם אוכלים משמנים, שותים ממתקים (י) ושמחים ושולחים מנות לחברים (יב). היום שלמחרתו אינו חג, אלא יום כינוס ללימוד התורה: וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי נֶאֶסְפוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְכָל-הָעָם, הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, אֶל-עֶזְרָא, הַסֹּפֵר--וּלְהַשְׂכִּיל, אֶל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה (יג).

[1]  ח,טו: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי-זַיִת וַעֲלֵי-עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת:  לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב: ש: לשם מה העלים הנזכרים, לארבעת המינים או לבניית הסוכה עצמה? ת: נראה שמדובר בבניית הסוכה והסכך: לַעֲשֹׂת סֻכֹּת, כַּכָּתוּב. כלל לא מוזכרים ארבעת המינים. השמחה הייתה רבה בעצם הישיבה בסוכה: וַיַּעֲשׂוּ כָל-הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן-הַשְּׁבִי סֻכּוֹת, וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת--כִּי לֹא-עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן-נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה, גְּדוֹלָה מְאֹד (יז).

[1]  ט,א: וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, נֶאֶסְפוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים, וַאֲדָמָה, עֲלֵיהֶם: ש: האם מדובר בחג המחליף את צום יום הכיפורים? ת: לא, זה אינו חג ואינו יום הכיפורים החל בעשרה לחודש השביעי, אלא אירוע לשעתו, שבא להיבדל מן הגויים ולהתפלל לה', על עוונותיהם ועוון אבותיהם, כאילו לפתוח דף חדש ביחסיהם עם ה': וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל, מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר; וַיַּעַמְדוּ, וַיִּתְוַדּוּ עַל-חַטֹּאתֵיהֶם, וַעֲו‍ֹנוֹת, אֲבֹתֵיהֶם (ב). בהמשך הגיע האירוע עצמו: אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים (י,א), והאמנה היא: וּבָאִים בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לָלֶכֶת בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר נִתְּנָה בְּיַד מֹשֶׁה עֶבֶד-הָאֱלֹהִים; וְלִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹת יְהוָה אֲדֹנֵינוּ, וּמִשְׁפָּטָיו, וְחֻקָּיו (י,ל).

[1]  יא,א-ב: וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-הָעָם, בִּירוּשָׁלִָם; וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן-הָעֲשָׂרָה, לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ, וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת, בֶּעָרִים. וַיְבָרְכוּ, הָעָם--לְכֹל, הָאֲנָשִׁים, הַמִּתְנַדְּבִים, לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִָם: ש: מדוע היה צריך להפיל גורל מי יסכים לשבת בירושלים? ת: מצד אחד זאת זכות לשבת בירושלים המכונה עִיר הַקֹּדֶשׁ ובה גם השרים יושבים, מצד שני היושבים בירושלים אינם יכולים לחזור איש לנחלתו ואחוזתו: וּבְעָרֵי יְהוּדָה, יָשְׁבוּ אִישׁ בַּאֲחֻזָּתוֹ בְּעָרֵיהֶם (ג). הגעגוע לארץ ולנחלה היה גדול מלקדש את ירושלים, ולכן האנשים התנדבו לשבת בירושלים ובורכו על כך.

[1]  יב,ל: וַיִּטַּהֲרוּ, הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם; וַיְטַהֲרוּ, אֶת-הָעָם, וְאֶת-הַשְּׁעָרִים, וְאֶת-הַחוֹמָה: ש: האם כדי לטהר צריך להיות טהור? ת: כן, הכוהנים והלוויים באו לחנוכת חומות ירושלים עיר הקודש (כז), ולצורך כך הם נטהרו, ורק לאחר מכן הם טיהרו את העם, ואת השערים ואת החומה. נראה שאם היו נשארים בטומאתם – לא היו רשאים לטהר אחרים.

[1]  יג,כד: וּבְנֵיהֶם, חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית, וְאֵינָם מַכִּירִים, לְדַבֵּר יְהוּדִית--וְכִלְשׁוֹן, עַם וָעָם: ש: מהי הלשון המדוברת ביהודה? ת: הלשון הייתה לשון יהודית, כפי שבאשדוד דברו בשפה ייחודית למקום – אשדודית. אכן, לכל עם הייתה לשון משלו: וְכִלְשׁוֹן, עַם וָעָם. יכול להיות שבערים אחרות של ישראל, למשל בגליל, דברו 'גלילית', ובערי מואב דברו 'מואבית'.

==========  תם ונשלם ביאור אי"ם לספר נחמיה  ==========

דברי הימים א

[1]  דברי הימים א א,א: אָדָם שֵׁת, אֱנוֹשׁ: ש: מהו הנושא, הנשוא והמושא שבפסוק זה? ת: ספר דברי הימים כשמו כן הוא, נושאו הראשי הוא לספר את דברי הימים של עם ישראל, וככזה, הנושא בפסוק זה הוא השמות הראשונים באנושות, המהווים גם את ראשית עם ישראל. המשפט השלם כאילו אומר: אדם שת ואנוש (נושא) הולידו (נשוא) את קינן מהללאל ירד (ב; מושא), וכן פסוקים ג-ט הם המושא של פסוק א'.