"השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך" (דברים טו,ט-י). '"וקרא עליך" – (ספרי) יכול מצוה? ת"ל (דברים כד): "ולא יקרא". "והיה בך חטא" – מכל מקום, אפי' לא יקרא; א"כ למה נאמר "וקרא עליך"? ממהר אני ליפרע על ידי הקורא יותר ממי שאינו קורא' (רש"י). בחסידות מובא מהיהודי הקדוש דרש בפס' לעניין יוה"כ, שהשטן יקטרג ביוה"כ ולכן יהיה באדם גילוי חטא: ' … לכאורה כל זה מיותר, דפשיטא דבכל המצוות כן הוא, דמי שעובר עליהם יש בו חטא! גם יש להבין הכוונה במה שכתוב: "וקרא עליך אל ה'”, שלא מצינו בשאר מצוות לשון זה. אך הענין הוא, דרבי סובר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר (יומא פה,ב); ובכל יום כיפורים טוען הס"מ, היתכן שיעשו בני ישראל עוונות כל השנה והיום הזה יום הכיפורים יהיה מכפר? אמנם השי"ת ברוב חסדו מלמד עלינו זכות, ומשיבו: הלא ראה איך שצדיקים המה, שלמרות שיודעים המה כי בשנת השבע ישמטו כל כספם ויגיעם שמלוים לאחרים, אף על פי כן אינם נועלים דלת בפני הלווים ומלוים תמיד. וכיון שהם מלוים ומשמטים כספיהם בעבור רצוני, כן גם אני אשמט עוונותיהם במדה כנגד מדה. וזהו שאמר הכתוב: “ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו", “וקרא" היינו הס"מ המקטרג, “עליך אל ה'”, “והיה בך חטא" היינו של כל ימות השנה' (היהודי הקדוש, פרשת “ראה"). אמנם דברי רבי אינם נפסקו להלכה, אולם נראה שהעקרון עדיין קיים גם לרבנן, שאמנם לא מתכפרים החטאים ביוה"כ ללא תשובה כלל, אולם מי ששב בתשובה יש כח גדול ביותר ביוה"כ כדי לכפר, עד שנראה כעין שמתכפר ללא תשובה, שמצד היחסיות הכפרה כ"ך גדולה עד שיש מקום לטעון מדוע מתכפרים חטאיו, שתשובתו אינה קרובה להיות מספקת; ועל זה עונה הקב"ה משמיטת כספים. אמנם היהודי מביא זאת על שיטת רבי, כיון שבזה זה הכי חזק ומובן, אבל בעצם נראה שזה חל ע"פ כולם. נראה שאפשר להביא כעין תוספת רמזים בפס' לשיטת היהודי (על דרך הרמז, שאינו פשט הפס'). כח יוה"כ נובע מצד הכפרה על חטא העגל: ' … ובוקר יום כפור ירד, שהוא עשרה בתשרי. ואותו היום נקבע ליום כפור להודיע שמחל וניחם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, ועל כן נקבע צום כפור בעשרה בתשרי' (תענית ל,ב; רש"י ד"ה 'שניתנו'). חטא העגל נעשה ע"י הערב רב שהחטיאו את ישראל: '"אלה אלהיך" – ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' (רש"י; שמות לב,ד). לכן נרמז כאן בנתינת ההלוואה מדובר על יהודי ולא גוי, כיון שכח יוה"כ ככפרה זה לישראל, כניתוק מהגוי שהחטיא, ולכן זהו: “ורעה עינך באחיך", דווקא אחיך היהודי ולא בגוי. (ובפרט לדברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל', 'ר"ה יום הדין האוניברסלי', שלהבדיל מר"ה שהוא יום דין שנעשה לכל העולם, יוה"כ הוא בלעדי לישראל; לכן יותר חזק שמודגש כאן שזה דווקא באחיך הישראלי). מדובר כאן על מצווה שקשורה לשנה השביעית, שזהו כעין רמז ליוה"כ שהוא גילוי של שביעי – החודש השביעי בשנה (שמתחיל בניסן); וקשור לגילוי שנה, שבו נחתם הדין לשנה הקרובה. מהפס' כאן למדו על מעלת הצדקה, שמי שמעלים עיניו כעין עובד ע"ז: 'ותני רבי חייא בר רב מדיפתי: רבי יהושע בן קרחה אומר: כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים, כתיב הכא (דברים טו, ט): "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" וגו', וכתיב התם (דברים יג, יד): "יצאו אנשים בני בליעל", מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים' (כתובות סח,א). שזהו כעין גילוי של כח יוה"כ שמכפר על חטא הע"ז של העגל. חטא העגל נעשה ע"י כלל ישראל, ולא ע"י בודדים, ולכן גם הלימוד כאן לע"ז הוא לא מע"ז של יחידים, אלא מעיר הנדחת שזהו ציבור שלם שעבד ע"ז: "יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר נלכה ונעבדה אלהים אחרים אשר לא ידעתם” (דברים יג,יד) [והאנשים החטיאו את שאר התושבים, כעין שהערב רב החטיאו את ישראל]. בנ"י (לפי הדעות בחלק מהראשונים) לא עבדו את העגל בשביל ע"ז אלא בשביל תחליף למשה: ' … אבל היו מבקשין משה אחר. אמרו: משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים ע"פ ה' ביד משה (במדבר ט כג), הנה אבד ממנו; נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו ע"פ ה' בידו' (רמב"ן; שמות לב,א). שכך גם כאן מי שמעלים עיניו מהצדקה לא רוצה לעבוד בכך ע"ז, אלא שמעשיו נחשבים כעין ע"ז, וזהו כעין העגל שלא רצו לעבוד ע"ז, אבל מצד מעשיהם היו נחשבים כעין ע"ז. ביוה"כ נחתם הדין, ולכן יכול אדם לשנות את גזר דינו לטובה, לכן ממשיכה התורה ואומרת שמי שכן יתן יקבל טובה: “כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך" (פס' י), כרמז לזמן הדין שבו יגזר עליו לטובה. בפס' כאן מדובר על הלוואה לאביון לקראת שנת השמיטה, שלא לגלות רעה בממון ע"י מניעת נתינה לעני, וזהו כעין רמז ליוה"כ שהוא כפרה על העגל, והעגל נעשה בשל קשר לכסף בגילוי של רעה, שהממון זה מה שגרם להם לחטוא: 'מאי "ודי זהב"? אמרי דבי ר' ינאי: כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שעשו את העגל' (ברכות לב,א). עניין הצדקה יש בו משום כפרה והצלה ממוות, לעומת הרשע שנידון למוות, כך שבזה מרמז ליוה"כ בו האדם נידון לחיים או למוות: "לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות” (משלי י,ב). '"אוצרות רשע" – אוצרות הנאספות ברשע לא יועילו בעת בא יום הפקודה, כי לא יפדה נפשו בממון. "וצדקה" - אבל הצדקה מצלת מן המיתה' (מצודות). כאן נאמר לתת לאביון הלוואה, שלא להתעלם אלא לרחם עליו ולהשפיע לו טוב, ובפרט שללא נתינה יכול להגיע לסכנת חיים מרעב וכדו', לכן זה כעין כנגד גילוי כח יוה"כ שכיפר על העגל, שזה קשור למשה שעמד במידת הרחמים על ישראל והתווכח עם ה' כדי להציל את ישראל ממוות.