chiddush logo

זמן סוף המבול (ובקשת גשמים)

נכתב על ידי יניב, 21/10/2020

 "בשנת ששת מאת שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבת השמים נפתחו" (בראשית ז,יא). '… ר' אליעזר אומר: אותו היום י"ז במרחשון היה, יום שמזל כימה עולה ביום, ומעיינות מתגברים. ומתוך ששינו מעשיהם, שינה הקב"ה עליהם מעשה בראשית, והעלה מזל כימה ביום, ונטל שני כוכבים והביא מבול לעולם' (ר"ה יא,ב-יב,א). “ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ" (בראשית ח,יד). המבול (והשפעותיו) היה במשך שנה ועשרה ימים (שלמים [שבכ”ז מרחשוון כבר יבשה הארץ ואז יצאו]), שנה זה מובן, כעין התחלה חדשה (שזהו הפסק של שנה שלמה), אולם מדוע עוד עשרה ימים? בפשטות זה משום שע"י כך נעשה זמן שנה של ימות החמה (רש”י. בראשית ח,יד [שיצאו בכ”ז מרחשוון]), והרי הגוים קשורים למניין השנים ע"פ החמה ('תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים … מפני שישראל מונין ללבנה, ועובדי כוכבים לחמה'. סוכה כט,א). לכן כאן אצל נח שהיה גוי יש גילוי של שנת חמה (ובפרט שקשור לעניין החטא בעולם, שמתגלה אצל הגוים שקשורים לטומאה, ולכן יש חשיבות להדגיש שינוי חדש מהקשר לחטאיהם). אולם נראה גם שזה בא לבטא על עולם חדש, שלא קשור לקודם, לכן בנוסף לשנה מחכה עוד עשרה ימים שלמים כנגד המאמרות שבהם נברא העולם, כעין שעכשיו לאחר חורבן הקודם ('ר' לוי בשם ר' יוחנן אמר: אפי' אסטרובלין של רחיים נמחה'. ב"ר כח,ג) כעין נברא העולם מחדש, ולכן אחרי הפסק של שנה להוות הפסק זמנים, עכשיו מתחילים עשרה ימים כנגד הבריאה כעולם חדש. אולי גם יש בזה רמז, שעכשיו כדי שהעולם יתקיים כחדש שבו קשר לקדושה, היה בירידה מהתיבה כעין מעמד מתן תורה, של שבעה מצוות בן נח שמקשרות קדושה לעולם (ראה בהרחבה ב'תורת המקרא' “נח" למרן פאר הדור הגאון האדיר הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכן כמו שבמתן תורה היה עשרת הדברות (כנגד עשרת המאמרות, שזה חיבור לקדושה בעולם), כך גם כאן התגלה בעוד עשרה ימים (כנגד המאמרות, שעכשיו יש חיבור לקדושה). לכן גם במבול הגשמים היו ארבעים יום, כעין כנגד העליה של משה ארבעים יום להר סיני. (ונאמר שלוש פעמים שהמבול ארבעים יום [ז,ד.ז,יב.ז,יז] כנגד שלושת העליות של משה לסיני). כן נאמר ארבעים יום עד שפתח את חלון התיבה (ח,ו), כרמז שאותם ארבעים יום כנגד מתן תורה קשור ביציאה מהתיבה, ולכן נרמז בפתיחת החלון כדי לדעת מתי לצאת, שזה היה לאחר ארבעים יום, כרמז שכשיצאו אז יהיה הגילוי של כעין מעמד מתן תורה. כמו כן נאמר לנח שהמבול יהיה בעוד "שבעה" ימים (ז,ד), שאז יכנס לתיבה, כעין שבמתן תורה "ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן" (שמות כד,טז). נראה גם שזה רמז לביטול עשרה דורות קודמים שהיו: 'עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול' (אבות ה,ב). שנח עכשיו מתחיל מחדש, כעין לאחר שהתבטל מה שהיה לפניו עשרה דורות. לעומת נח אצל אברהם זה ההפך: 'עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כולם' (שם). שאברהם לא ביטל את הקודמים לפניו, אלא העלה את הכל, שבא לתקן את העולם כולו. נראה אולי שלכן ממתינים עד י"ז מרחשוון בשביל בקשת גשמים: 'רבן גמליאל אומר: בשבעה בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת' (משנה תענית א,ג). שמעבר לפשט הברור, שזה תקנה שתיקנו לצורך העולים לרגל, נראה גם שיש כאן רמז בתאריך שזה קשור לנהר פרת, כרמז למים בעולם, כעין רמז למבול (ובפרט נהר פרת, שיש בו לפעמים דין של מעיין, ויש בו לפעמים הוספה מהגשמים [עד שהם רוב. שבת סה,ב], לכן דומה למבול שהיה בו גם גשמים וגם הצפת המעיינות [ז,יא]). אבל להבדיל מנח שאצלו התחיל עולם חדש כדי להתנתק מהטומאה, בעולי רגלים יש השפעה מכח הקדושה בעליה לרגל בירושלים, להמשיך קדושה גם לחו"ל, שהוא מקום שכעין קשור לטומאה ('כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים'. כתובות קי,ב), שבזה ממשיכים כח קדושה מא"י לחו”ל. לכן להבדיל מנח, שבו היה תוספת של עשרה ימים, כנגד התחדשות וביטול הקודם, כאן יש השפעה לחיוב על הקודם (כעין הגילוי באברהם), לכן בזה מפחיתים עשרה ימים משנה אחרי (שזה גם מרמז שלא השתנה לגמרי, שיש הפסק שנה, אלא פחות, כיון שיש חיבור לקודם, שיש שינוי ממקודם אבל זה בכך שמתקנו), ולכן יוצא ז' מרחשוון, שבו אנו תחילים לבקש גשמים, כרמז לגשמי ברכה, והשפעה של קדושה לעולם: 'אמר רב יהודה: גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה, שנא' (דברים לב, ב) "יערף כמטר לקחי", ואין לקח אלא תורה שנא' (משלי ד, ב) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' (תענית ז,א). להבדיל מאצל נח שהגשמים הביאו לחורבן העולם, אצלנו הגשמים מביאים תיקון לעולם, כעין מתן תורה. לכן יש בגשמים קשר לכעין בריאת העולם, כרמז לתיקון העולם, וכן לברכה שבאה לעולם כמכח הקדושה (להבדיל מנח שהביא חורבן), ולכן גם קשור למחילת עוונות, שהעולם כעין מתוקן: 'אמר רבי חמא בר' חנינא: גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ, שנאמר (ישעיהו מה, ח) "הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו", בראתים לא נאמר, אלא בראתיו. אמר רב אושעיא: גדול יום הגשמים שאפי' ישועה פרה ורבה בו, שנאמר "תפתח ארץ ויפרו ישע". אמר רבי תנחום בר חנילאי: אין הגשמים יורדים אלא א"כ נמחלו עונותיהן של ישראל, שנאמר (תהלים פה, ב) "רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה". א"ל זעירי מדיהבת לרבינא: אתון מהכא מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה: (מלכים א ח, לד) "ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת" וגו'' (שם,ב). לכן גם ז' מרחשוון זהו 'חמשה עשר יום אחר החג', כרמז שמשפיעים קדושה מהעליה לרגל (ובפרט שבחג נידונים על המים, כך שיש קשר לגשמים) להשפעת קדושה בחו"ל, שהסיבה שישנם יהודים בחו"ל זה בשל החורבן, שזה קשור לעמלק ('אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'” (ירמ' ג יז). לפיכך "מחה אמחה”. ונאמר "כי יד על כס י'ה מלחמה לה'” (שמ' יז טז)'. תנחומא “כי תצא" סימן יא), שלכן ה' נשבע "כי יד על כס י'ה" (שמות יז,טז), '... ומהו כס ולא נא' כסא? ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם, ואין כסאו שלם, עד שימחה שמו של עמלק כולו' (רש"י). לכן עכשיו כשיורדים לחו"ל, שעדיין יש קשר לגילוי החורבן (שלכן הם בחו”ל), יש קשר לשם י'ה. לכן כשחוזרים לחו"ל ומשפיעים שם קשר לגילוי שם ה' (שלכן יש קשר לשם ה'), אבל זה בגילוי שקשור לחורבן, זהו גילוי של השם י'ה, ולכן זהו (בגימטריה) 15 יום מהחג (שבחג היו בירושלים, וממשיכים כח משם). לכן נראה שכשקבעו (אנשי כנסת הגדולה) את הזמן של י"ז מרחשוון היו עולי רגלים, אלא שבנתיים במשך השנים פסקו, אולם הדין נשאר כי כך תיקנו, ולכן עד שלא נעשה תיקון חדש כך זה נשאר, כתקנה הראשונה. בנוסף היו שהמשיכו לעלות לרגל, ולכן אע"פ שגם זה הפסיק במשך הזמן, בכ"ז כיון שיכול להיות שיהיה אדם שיעשה זאת מתי משהו, אז השאירו כדין המקורי. יותר מזה, נראה שיש בהשארת דין זה משום זירוז לעלות לפחות ברגלים לא"י, שהאנשים ילמדו ויפנימו את המעלה של העליה לרגל גם כשגרים בחו"ל. עוד נראה, שזמן זה מרמז על השפעת הקדושה מהארץ לחו"ל דרך הגילוי של הגשמים, כמו שאמרנו, ודבר זה לא השתנה, שתמיד יש השפעת קדושה מהארץ לחו"ל (כיון שכאן בא"י עיקר התורה [ספרי "עקב” מג]), לכן השאירו את הדין הזה, כדי לבטא את ההשפעה של קדושה שמתגלה בגילוי בגשמים (שכשתיקנו בשל המציאות, ראו לנכון תאריך זה גם כגילוי שבגשמים), לכן כיון שעדיין גילוי זה מתקיים בעולם, אז התקנה נשארת.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע