"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן" וגו' (במדבר טז,א). "ויקח קרח". אמר ריש לקיש: שלקח מקח רע לעצמו. "קרח" שנעשה קרחה בישראל, "בן יצהר" בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים, "בן קהת" בן שהקהה שיני מולידיו, "בן לוי" בן שנעשה לויה בגיהנם' (סנהדרין קט,ב). ר"ל דרש על קורח ששמו רומז על מעשיו. נראה להוסיף עוד כמה דברים שנרמזים בשמו על מעשיו; מובא במדרש: '"ויקח”, אין ויקח אלא משיכת דברים רכים, שמשך כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו ... "ויקח קרח". על ידי מה נחלק? על ידי אליצפן בן עוזיאל אחי אביו, שנעשה נשיא על משפחתו, שנאמר (במדבר ג, ל): "וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל". אמר קרח: ארבעה אחים היו אחי אבא, שנאמר (שמות ו, יח): "ובני קהת עמרם ויצהר חברון וְעֻזִּיאֵל". עמרם הבכור, זכה אהרן ובניו לכהונה, ומשה אחיו למלכות. מי ראוי ליטול את השניה לא השני? ואני בנו של יצהר, הייתי ראוי להיות על משפחתי נשיא. והוא עשה בנו של עוזיאל קטן של אחי אבא יהא גדול עלי?! הריני חולק ומבטל כל מה שנעשה על ידו. לפיכך היתה מחלקותו. "וַיִּקַּח קֹרַח". מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו, לח): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת". קפץ קרח ואמר למשה: אתה אומר "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת" וְגוֹ'. טלית שכלה תכלת מה היא שיהא פטורה מן הציצית? אמר לו משה: חיבת בציצית. אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטר אותה?! בית מלא ספרים, מהו שתהא פטורה מן המזוזה? אמר לו: חייבת במזוזה. אמר לו: כל התורה כולה מאתים שבעים וחמש פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?! אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהם, ומלבך אתה בודאם. הדא הוא דכתיב, "וַיִּקַּח קֹרַח"' (תנחומא "קורח" סימן א-ב). קורח משך את כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו (וכן מובא בגמ': '(במדבר טז, ב) "ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים" – מיוחדים שבעדה. "קריאי מועד" – שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים' [סנהדרין קי,א]), זהו רמז ב"ויקח קרח", ש"ויקח" רומז שמשך את גדולי ישראל והסנהדראות אחריו, ובזה התגלה "קרח" – רמז ל"קרחה", כפס': "בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת" (דברים יד,א). שקורח בא בטענה שכולם קדושים, שכולם שמעו מסיני את דבר ה': '"ויקהל עליהם קרח”. אמר להם: "רב לכם כי כל העדה כלם קדושים”, וכולם שמעו בסיני "אנכי ה' אלקיך”. "ומדוע תתנשאו"? אילמלא אתם שמעתם לבדכם והם לא שמעו, הייתם אומרים. עכשיו כלם קדושים, [ו]מדוע תתנשאו?' (תנחומא שם, ד). זהו רמז ב"בנים אתם לה' אלקיכם" שרומז למתן תורה בו ה' קרא לישראל "בני בכורי”: 'בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד, כב) "בני בכורי"' (שבת פט,ב), שקורח בא בטענה שקשורה למתן תורה. ודרך זה עשה מחלוקת בישראל, שזהו '"לא תתגודדו”. (יבמות יג) לא תעשו אגודות אגודות, אלא היו כלכם אגודה אחת. וכן הוא אומר (עמוס ט): "ואגודתו על ארץ יסדה”' (ספרי). ובעקבות כך עשה קרחה בישראל, וזה נעשה ע"י שמשך אחריו את גדולי ישראל והסנהדראות, שהם נקראים "עיני העדה" (במדבר טו,כד), ובכך גרם למוות, שזהו "ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת". והקרחה הוא בראש, ואת זה למדים מהנאמר "קרחה" בכהנים: '"בין עיניכם" - אצל הפדחת, ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא כא,ה) "לא יקרחו קרחה בראשם", לעשות כל הראש כבין העינים' (רש"י); שזהו כרמז שקרח עשה קרחה ע"י שרצה להיות בראש, ועשה זאת בטענה נגד הכהונה. כמו כן נרמז קרחה בין העיניים ונלמד לכל הראש, כרמז שקרח עינו הטעתה אותו (שזהו בין העיניים), וזה בשל שראה מה יצא ממנו בהמשך (שהוא כעין הראש להם - אביהם) [וראה שהם מתנבאים ברוה”ק, שזהו רמז בעיניים – כרמז לראיה ברוה”ק, ובראש כרמז לנשמה שבראש, שעל ידה מתנבאים]: 'וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות הזו? אלא עינו הטעתו. ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, שנאמר: "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו” (תהל' צט ו). ועשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו שכולן מתנבאין ברוח הקדש, שנאמר: "כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדברי האלקים להרים קרן” (דה"א כה ה). אמר: אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אובד (אותה)?! ולא ראה יפה, לפי שבניו היו עושין תשובה ועומדין מהן, ומשה היה רואה יפה. לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולן אובדין ואחד פלט, שנאמר: "והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש”' (תנחומא שם, ה). עוד נראה שקורח חלק בשל נשיאותו של אליצפן, שלכן יצא לחלוק על משה ואהרן, שכך נרמז: "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי": “ויקח קרח" - שקרח לקח עצמו לחלוק על משה ואהרן, בשל אליצפן שהתמנה לנשיאות, והוא בא מעוזיאל הקטן מבין האחים, שזהו "בן יצהר" – כרמז באותיותיו ל'צעיר' (ובחילוף אות ה' לאות ע'). וכך יצא לחלוק על משה, שזהו "בן קהת" כרומז למשה שהיה כמלך ('ומשה אחיו למלכות'), שזהו כעין ברמז למלכות (דוד): “ולו יקהת עמים" (בראשית מט,י), וכן חלק על כהונת אהרן, שזהו "בן לוי", שהכהונה היא הראש ללוים, הנבחר מתוכם (והם נתונים לו לעזרה). עוד נראה כרמז בשמו, שקורח היה חכם גדול ואדם קדוש: 'אמרו חכמינו זכרונם לברכה: חכם גדול היה קרח, ומטועני הארון היה, שנאמר: "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו” (במדבר ז ט)' (תנחומא שם, ב); ולכן הרשה לעצמו לחלוק על משה. ובפרט ע"פ הסברו המדהים של מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ששמעתי בקסטה, כשלמדתי בישיבת האידרא רבא של מרן הגאון), שקורח חשב שהוא גדול ממשה כיון שסיכן את חייו בנשיאת הארון, שבכך שפעל במסירות נפש לקדושה עלה לדרגת שער החמישים בבינה (כעין ר"ע ע"פ שיטת החיד"א), שזהו יותר ממשה שהיה בשער המ"ט בבינה (נדרים לח,א), ולכן חשב שיכול לחלוק עליו. (שזהו אולי עומק דברי המדרש שמדגיש שקורח היה חכם גדול והיה בטועני הארון). זה אולי רמוז בשמו "קרח" כעין קרח שלא נמס מהחום, כעין רמז שלא פגעו בו ניצוצות האש שיצאו מהארון, אבל עצם זה שהיה מטועני הארון ויכל היה ליפגע זהו מסירות הנפש שבזכותה עלה בדרגתו, והוכח כצדיק שלכן לא נפגע מהניצוצות - מהחום, ולכן חשב שיכול לחלוק על משה. עוד נראה שבשמו "קרח" רומז לקרח שזה כעין השלג, ונאמר על השלג בקשר ללבנון (בקשר לשתיית מים): “היעזב מצור שדי שלג לבנון" וגו' (ירמיהו יח,יד), שזה כעין רמז שקורח חשב שהוא הצודק בטענותיו (מה רצון ה' באמת, שזהו כרמז במים שרומזים לתורה), בשל שראה את צאצאיו עובדים במקדש, שגם הוא נקרא "לבנון" (ספרי; דברים ג,כה [ובגיטין נו,ב]). וראה זאת ברוה"ק של ראיה למרחוק, שזהו ק(ו)רח אותיות 'רח(ו)ק', אבל ראה רק רחוק ולא קרוב, ולכן לא ראה שבניו יעשו תשובה, ולכן טעה בזה. אולי גם "קרח" כרמז לכך שקנאתו באליצפן הביאה אותו לחלוק, ולא שם לב לקנאה הבוערת בו, שחשב שהוא כקרח ללא חום שממיסו, שלא שם לב לחום של אש הקנאה שבוערת בו. קורח טען שמשה לא אומר את דבר ה' ('אמר לו: דברים אלו לא נצטוית עליהם, ומלבך אתה בודאם'), לכן זה נרמז בקרח, שאם היתה אש – שזה רומז לדבר ה' ("הלוא כה דברי כאש נאם ה'” [ירמיהו כג,כט]),אז היה נעשה למים – שזה רמז לתורה ("הוי כל צמא לכו למים" [ישעיהו נה,א]); כך שקרח כרומז לטענת קורח שאין זו תורה שה' אמר לו. קורח טען נגד משה ע"י מצוות ציצית ומזוזה (וכן אשתו של קורח המרידה אותו בעניין ציצית [סנהדרין קי,א]), שזה כרמז ב"קרח", שהקרח החזק (והשלג) הוא בצבע לבן, שזהו כטענתו שאם בגד שכולו בצבע תכלת זה לא פוטר מציצית, אז אם כל הבגד לבן אז ודאי שחוטי התכלת לא פוטרים אותו (ובנוסף, יש בקטבים של העולם שלג עתיק עד שנעשה לצבע תכלת, כך שרומז לגילוי של לבן – בשלג רגיל, ולתכלת בשלג עתיק). וכן מזוזה כעין רמז שהיא נמצאת בחוץ, שלא כמו בית שכולו מלא ספרים, שיש בו בכולו את דברי ה' שנמשלים לאש, אלא המזוזה בחוץ כעין שלא בחום שיוצא מאש, אלא בקור בחוץ, שזהו כעין בשיאו בקרח, כמו שאומר יעקב "וקרח בלילה" (בראשית לא,מ). עוד נראה שקרח השתנה ממים לקרח בשל הקור, שזהו כרמז שעדת קורח לא היו באותה דעה אלא חלקו ביניהם ורק התאחדו נגד משה: 'כל מחלוקת … ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו' (אבות ה,יז). 'אולם מחלוקת שאינה לש״ש רק מפני אהבת הכבוד ואהבת עצמו, אז יש מחלוקת ונגוד גם בין האנשים שהתאחדו לעמוד בצד אחד, כי כל אחד מן היחידים מכוין תועלת עצמו ומתנגד לכונת חברו שהוא ג״כ מכוין תועלת עצמו, כענין שהי׳ מחלוקת גם בין קרח ועדתו, כי כל אחד מהעדה הרעה הזאת התכוין כוונה אחרת מתנגדת לזולתו' וכו' (מלבי"ם; במדבר טז,א). לכן זהו כעין מים שנוזלים לכיוונים שונים, ובקרח הם מתאחדים ועומדים במקום, שכך כל אחד מעדת קורח היו לו אינטרסים שונים (כמים שזזים למקומות שונים), ורק התאחדו אחרי קורח כדי לעמוד נגד משה. אולי אפשר כעין דרש בהלכה, שמובא בהלכה: 'ואין מרזקין לא את השלג ולא את הברד בשבת בשביל שיזובו מימיו, אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש' (שבת נא,ב). 'כדי שיזובו מימיו – משום דקא מוליד בשבת ודמי למלאכה שבורא המים האלו. אבל נותן לתוך הכוס – של יין בימות החמה כדי לצנן ואע"פ שנימוח מאליו ואינו חושש' (רש"י) [וכך נפסק בשו"ע או"ח סימן ש"כ סעיף ט: 'שלג והברד אין מרסקין אותם דהיינו לשברם לחתיכות דקות כדי שיזובו מימיו אבל נותן הוא לתוך כוס של יין או מים והוא נימוח מאליו ואינו חושש, וכן אם הניחם בחמה או כנגד המדורה ונפשרו מותרים']. נראה כרמז שקורח כעין רמז לקרח שאסור לרסקו משום מוליד אבל מותר לתתו בכוס יין, כעין רמז שיין רומז לדעת תורה: 'א"ר חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר (בראשית ח, כא) "וירח ה' את ריח הניחוח" וגו'. אמר ר' חייא: כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים' (עירובין סה,א). שכך כשקורח היה עם משה שהביא את דבר ה' (ו-ע' זקנים ממשיכים את רוח משה [במדבר יא,טז-יז]) אז הוא היה חכם גדול בתורה; אבל כשחלק על משה ובא לרסק את שליחותו של משה, אז זה נחשב כמוליד דבר חדש, שאין זה גילוי של דבר ה' על ידו, אלא מוליד מעצמו, מיצה"ר שבו. וזה בגילוי של שבת, כרמז למעלה ומנהיגות, שלכן קורח חלק (כי ראה עצמו בעל מעלה שלכן ראוי שיהיה במנהיגות ולא אליצפן), שבשבת אנו שובתים כעין מעשה ה' בבריאה, שזה מראה את מעלתנו כעין גילוי ה', שלכן זה אות ביננו לה' (ולכן גוי ששבת חייב מיתה), וכן שבת נחשבת כמלכה, וזה רמז למנהיגות (כמלוכה).