פרשת שלח לך - החיים והמוות בידי הלשון  האמנם?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו פותחת בנושא :המרגלים שנשלחו  לתור את ארץ כנען.

",וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל ־מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  שְׁלַח ־לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת ־אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר ־אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:  אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ--כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.   וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל־פִּי יְהוָה:  כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה".[במדבר י"ג, א'- ד']

משה שולח את שנים עשר ראשי השבטים לתור את ארץ ישראל ולבחון אותה כנאמר:

"וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת ־אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת ־הָהָר. וּרְאִיתֶם אֶת ־הָאָרֶץ, מַה ־הִוא; וְאֶת ־הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ--הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם ־רָב. וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ־הוּא יֹשֵׁב בָּהּ--הֲטוֹבָה הִוא, אִם ־רָעָה; וּמָה הֶעָרִים, אֲשֶׁר ־הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים, אִם בְּמִבְצָרִים.   וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם ־רָזָה, הֲיֵשׁ־בָּהּ עֵץ אִם ־אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים--יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים".[להלן י"ג, "ז- כ"א]

התוצאה הייתה:-הוצאת דיבה על הארץ הקדושה כפי  שנאמר:

"וַיְסַפְּרוּ ־לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל ־הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא—וְזֶה ־פִּרְיָהּ.   אֶפֶס כִּי־עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ; וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם ־יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל ־הַיָּם, וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן".[להלן: י"ג, כ"ז- ל]

ציורי תנ"ך/ שובם של המרגלים מארץ כנען  למדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין  על היצירה (c)

השאלות הן:

א] במה נכשלו המרגלים בשליחותם-ובמה נענשו?

ב] כיצד ניתן  לתקן את היחס למדינת ישראל כמדינה רוחנית היום ובעתיד?

תשובות.

המרגלים נכשלו בשליחותם.

על פי "נתיבות שלום": המרגלים שהיו ראשי שבטים - אנשים ברמה רוחנית גבוהה – הוטל עליהם לבדוק את המצב הרוחני בארץ ישראל בהיותה ארץ קדושה - בקדושה גבוהה  ביותר:

"עֲמָלֵק יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב; וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי, יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל ־הַיָּם, וְעַל הַיַּרְדֵּן....."

הם היו צריכים להכיר היטב את כוחות הרשע ולדעת כיצד להתגבר עליהם. וזאת הייתה ההכנה הרוחנית לעם ישראל- טרם יכנסו לארץ הקדושה.

לעומת זאת, המרגלים וישראל חשבו כי עליהם לבדוק את המצב הגשמי בארץ ישראל, הם סברו שההנהגה העל טבעית היא רק בזמן יציאתם ממצרים והליכתם במדבר. אך כאשר יכנסו לארץ- ישובו להיות אומה טבעית כשאר אומות העולם ועל כן כוונתם בשליחת המרגלים הייתה ללמוד לדעת איך לכבוש את הארץ באופן טבעי.

על טעות זאת של המרגלים- הם שילמו בעונש קשה- שלא זכו להיכנס לארץ ישראל.

כי לא היה להם את האמונה  העוצמתית- בכוחה העל טבעי של ארץ ישראל.

אך הדור הבא אחריהם - כן יזכו להיכנס לארץ היות והם כבר יאמינו בהנהגה העל טבעית שישנה בארץ המובטחת.

ומסר זה מופיע גם בדברי דוד המלך: "וַיִּמְאֲסוּ, בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה;    לֹא ־הֶאֱמִינוּ, לִדְבָרוֹ .וַיֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיהֶם;    לֹא שָׁמְעוּ, בְּקוֹל יְהוָה. וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם--    לְהַפִּיל אוֹתָם, בַּמִּדְבָּר".[תהלים ק"ו, כ"ד- כ"ז]

לכן עיקר  חטאם של המרגלים  היה :שלא התייחסו לדרגה העילאית של ארץ ישראל ,כנאמר:

"אֶרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" [דברים  י"א, י"ב]

ההנהגה של  ארץ ישראל מסורה בידי הקב"ה בכבודו ובעצמו. למעלה מכל  סדר וטבע. ולכן החטא היה קשה - לפי שהמרגלים כפרו כפירה  גדולה בקדושת ארץ ישראל. הנהגתה של ארץ ישראל מעל הטבע.

התיקון היום לגבי היחס אל ארץ ישראל -  על ידי כל יהודי.

"נתיבות שלום"  סובר: על ידי חיזוק האמונה שלפי הערך-  שבה  היהודי מתייגע להשריש בקרבו את  האמונה בהנהגת העל טבעית של ארץ ישראל- באופן זה הוא זוכה לקדושת הארץ. ומי שאינו מאמין בעיקרון זה- אינו יכול להתקיים בארץ. התורה היא נצחית בכל הדורות. ועניין זה שייך לכל יהודי: שהכוח לזכות לחיות בארץ ישראל- לקבל את קדושתה של ארץ ישראל- על ידי האמונה בהנהגתה העל טבעית. וכל המדרגות  של ארץ ישראל היא  -בבחינה על טבעית-היא

כדברי הכוזרי:  הטוען כי בארץ המובטחת - מאיר אור אלוקי לישראל- בתורה ועבודה ובכל המדרגות הרוחניות וממשיל זאת: לכרם שהוא  מותאם  ומסוגל לפרוח- על ההר לפי שההר  יכול  להעלות  את צמיחת הכרם.

כך המקום הראוי לעם ישראל- הוא לחיות אך ורק בארץ ישראל כי רק שם הם מסוגלים לעלות ולהתעלות במדרגות רוחניות בתורה ובעבודה גמילות חסדים.

יש לדעת: כי ארץ  כנען –שהיא  מלשון הכנעה-  מיועדת לעם ישראל –היא ארץ  הניתנת  רק לנכנעים- היינו - שיהודי חייב להיכנע לציווי ה' ומי שמבטל עצמו  כלפי  ה' זוכה לחיות בארץ- אבל המרגלים שנכנעו ליצר הרע ולא לה'- יתברך, לא נכנסו לארץ ,אלא רק יהושע וכלב שביטלו מעליהם את יצר הרע ונכנעו לרצון ה' ,נשארו וזכו לרשת את הארץ.

רבי עקיבא אמר את הכלל: "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" והכוונה: שניתן להשיג את  כל התורה כולה ומתוך המידה הטובה  והגדולה הזו –ניתן להגיע לכל המידות הטובות. מהטעם שאהבת החבר נובעת מתוך מידת הענווה של האדם - שהרי אם הוא בעל גאווה- לא  יהיה מסוגל להגיע לאהבת חברו. וכאשר לאדם יש את מידת הענווה. יש לו את כל המידות הטובות- כמו שנאמר: בגמרא: מי שיש לו מידת הענווה –יש  בו  כל המידות - ותוצאת הענווה – היא האהבה והחיבה לחברו.

המהר"ל כתב בספרו: ["נתיבות עולם".[ פ"א] על הנושא של אהבת הבריות. ומסביר כי זה שאוהב את הבריות- מוכיח כי אותו אדם אוהב גם את ה' יתברך.- לפי שמי שאוהב את הקב"ה- ברור שהוא אוהב גם את ברואיו ,אך, מנגד אם הוא שונא בני אדם- לא יתכן שיאהב את ה' אשר ברא את ברואיו.  לפי שכבוד חברו - אשר  נברא בצלם אלוקים- נחשב כבוד המקום.

ועוד ניתן להבין- כי אדם האוהב את חברו מוכיח- שאין לו קנאה ושנאה  נגדו ואינו מצטער –כאשר לחברו טוב. על ידי כך הוא מוכיח לכולם- כי יודע שהכול מאת: ה'. וכך מה שה' עושה- הוא פועל מתוך אמת ויושר- כי אלוקים יודע מהם הכישרונות  שמעניק לכל אדם והוא מעניק זאת לאדם ככלי שישמש לשליחותו  הייחודית בעולם הזה.

לכן, כאשר האדם מקיים את מצוות אהבת לרעך- הדבר מוכיח שהוא בעל אמונה חזקה בבורא עולם וכך יקיים גם את המצוות בתורה- הלכה ולמעשה וממילא יהיה מסור בכל מאודו באהבה לארץ ישראל הקדושה..

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק כיצד  - טעו המרגלים כאשר הוציאו את דיבת הארץ רעה: על הארץ הטובה-שלנו -

שהיא בבחינת דומם  ואין בכוחה לענות להם בדיבור. לכן נענשו קשות, קל וחומר – כאשר אדם מדבר לשון הרע על  חברו כמה העוון קשה ובלתי נסלח !  הרי בתורה נאמר: "לֹֽא ־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא ־ תִטֹּר֙ אֶת ־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה"׃[ויקרא י"ט, י"ח]

אם האדם אוהב את חברו- חברו אוהב גם אותו כפי שכתוב:

"כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" [משלי כ"ז, י"ט]

אהבה – בגימטרייה- שלוש עשרה.  וכאשר האהבה באה משני הכיוונים - יחד = 26 - כמספר האותיות של שם הוי"ה.

יהי רצון ונלמד מיהושע בן נון וכלב בן יפונה - לאהוב את ארץ ישראל ולהאמין כי בעזרת  כוח התורה והאמונה- נזכה בע"ה לחיות בה חיי שלום ושלווה  בארצנו .ויפים וחשובים דברי המלך שלמה.

"מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ"

] משלי י"ח, כ"א]