כותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, חלק א, תורה לז, ב-ג): "וְגוּף וָנֶפֶשׁ, הֵם בְּחִינַת אָדָם וּבְהֵמָה.. חָכְמָה וְסִכְלוּת בְּחִינַת אוֹר וָחֹשֶׁך.. וְצָרִיך כָּל אָדָם לְהַכְנִיעַ הַחֹמֶר".

האדם מורכב מגוּף וָנֶפֶשׁ, שתמיד קיים ביניהם מתח. כל אחד מהם מנסה לשלוט על השני ולהוביל את האדם לכיוון שלו, וכל אדם חייב להיאבק נגד החומריות שמנסה לגרור אותו מטה.

הרי זה דומה לאדם שרוכב על סוס פרא שרוצה לדהור ולהשתולל כאוות נפשו, בעוד הרוכב מתאמץ לשלוט בו ולכוון אותו לדרך הרצויה. כך גם גוף האדם מנסה למשוך את האדם לענייני תאוות והנאות, ולהשקיע אותו בסכלות ובחושך של שכחת ה'.

למלאך אין קונפליקטים כי הוא כולו רוחני, ומצד שני גם לבהמה השרויה במישור גופני בלבד, אין בעיות. רק אצל האדם, הגופני והרוחני כאחד, יש שניות ומתח בין ארציותו לרוחניותו.

הרב שג"ר זצ"ל (הרב שמעון גרשון רוזנברג זצ"ל), מהספר: "שיעורים על ליקוטי מוהר"ן - חלק א"