בקדיש יש עשר לשונות של שבח (ראה בהרחבה ב'צמאה נפשי' - 'עשרה שבחים', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), מסביר שבולי הלקט: 'יתגדל ויתקדש. יש בקדיש עשרה לשונות של שבח ואלו הן: יתגדל. ויתקדש. יתברך. וישתבח. יתפאר. יתרומם. יתנשא. יתעלה. יתהדר. יתהלל. יש מן הגאונים ז"ל שאומרין שהן כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. וממנו אתה למד שעל כן נתקן, שאומר: בעלמא דברא כרעותיה. ומפני מה הפסיקו [בין] יתגדל ויתקדש לשאר תשבחות? מצינו אגדה, שעשרת הדברות כלולין בעשרה מאמרות, ובקדיש יש עשרה שבחות כנגד עשרה מאמרות, וכשם שהיה הפסק בין שתי דברות הראשונות לשמונה דברות האחרונות ששתי דברות הראשונות נאמרו מפי הגבורה ושמונה דברות האחרונות שמעו מפי משה, כך הפסיקו בקדיש בין ב' שבחות הראשונות לשמונה האחרונות' וכו'. (שבלי הלקט סימן ח). בפשטות משמע שזה עשר לשונות של שבח, כיון שכללית המספר עשר רומז לעשרת המאמרות (והדברות). אולם זה יותר מזה, שיש רמז בכל מילה שמרמז על המאמר שכנגדה. כמובא בלקוטי הפרדס: 'ומה ענין יתגדל כנגד מאמר ראשון? שבמאמר ראשון נאמר "ויאמר אלקים יהי אור" ואור קרוי גדול, דכתי' "ההולכים בחושך ראו אור גדול", לפיכך יגדל הקב"ה באור הגדול שברא הקב"ה בעולמו. ויתקדש כנגד מאמר שני, לפי שבמאמר שני נאמר "יהי רקיע" והמים קידשו להקב"ה תחלה בעולם ששמעו לו. ועוד מצינו שמים נקראו קדושים שנא' "ולקח הכהן מים קדושים". לפיכך יתקדש שמו של הקב"ה במים. ומפני מה הפסיקו בין אלו ב' דברים לאלו ח' דברים? כך מצינו הגדה שעשר הדברות שקבלו ישראל כלולות הן בי' מאמרות, וכשם שהי' הפסק בין ב' דברות הראשונו' לח' אחרונות כך הן הפסיקו בין ב' דברי' לח' דברי', לפי ששני דברים נאמרו מפי הגבורה ושמעו ישראל מפיו. וח' דברי' נאמרו מפי משה. ויתברך כנגד מאמר ג', שבמאמר ג' נאמר "יקוו המים" ובמים מצינו ברכה, שנא' "יפתח ה' את אוצרו הטוב את השמי' לתת מטר ארצך בעתו ולברך" וגו'. וישתבח כנגד מאמר ד', שבמאמ' ד' נא' "תוצא הארץ דשא" ומפירות שמוציאן הארץ נותנין שבח להק' על כל מין ומין לפיכך ישתבח שמו מהן. ויתפאר כנגד מאמר ה' "יהי מאורות ברקיע השמים", ומצינו במקום אחר שעל מאורות נותנין לו פאר, ודבר זה אתה למד מעניננו שכן מצינו "על מאורות שעשית הם יפארוך סלה". ועוד מצינו במקום אחר "טובים מאורות שברא אלקינו" הכל מספר במאורות עד "פאר וכבוד נותנים לשמו". ויתרומם כנגד מאמר ששי, דכתי' "ישרצו המים שרץ נפש" וגו'. ובעופות נאמר הרמה כדכתיב "כעת במרום תמריא", ואע"פ שמרומים לעוף הוא יתרומם מהם. ויתנשא כנגד מאמר ז', דכתי' "תוצא הארץ", ומצינו שהקב"ה לקח מן חיה ובהמה כגון שור וארי' ונשר ונשאם למעלה לרקיע וקבע' תחת כסאו ואע"פ שהם נשואי' למעלה הקב"ה נושא על כלן ויתנשא עוד יותר. ויתהדר כנגד מאמר ח', דכתיב "נעשה אדם". ומצינו שאדם הראשון הי' מכהה גלגל חמה ואע"פ שאדם הי' מהודר הקב"ה מהדר על הכל. ויתעלה כנגד מאמר ט', דכתיב "ויאמר אלקים הנה נתתי לכם ... ומוראכם וחתכם", שעילה הקב"ה ונתן מוראו על כל מה שברא בעולמו הק' יתעלה על הכל. ויתהלל כנגד מאמר יו"ד, דכתיב "ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו", ומצינו הילול באשה, דכתי' "אשה יראת ה' היא תתהלל". מפי רבינו שלמה זצ"ל' (ליקוטי הפרדס, פרושי הקדיש). אולי אפשר לומר גם (ע"פ הגמ' שבראשית זהו מאמר ראשון): יתגדל כנגד בראשית (שהוא המאמר הראשון), שבו גנוזה בריאת כל העולם, ולכן זהו גדולתו של הקב"ה שברא עולם אע"פ שהוא גשמי ויחטאו בו. יתקדש כנגד המאמר השני - "ויהי אור", שזה רומז לאור הקדושה, שיתגלה בעולם גילוי שם ה', ששם ה' יתקדש בעולם, לכן זהו לשון קידוש. ושני אלו בפני עצמם כי הם כשורש ומהות לכל הבריאה - לברוא עולם גשמי שבו יתגלה שם ה'. (ואז שמונה נוספים, כעין רמז שמטרת העולם להעלותו לקדושה, להעלות מגילוי של שבע הרומז לטבע הגשמי, כימי הבריאה, למעל הטבע שנרמז בשמונה). יתברך כנגד מאמר שלישי "יהי רקיע", שהאדם מצפה לגשם, שזה הדבר הבסיסי לקיום כל העולם, שבלי מים אינו יכול לחיות, ולכן מתפלל לה' שיוריד לו גשם, וזהו שמברך את ה' - מתפלל אליו, וכן בירידת הגשמים מברך את ה' על שמביא לו מים לחיותו; לכן זה נרמז לשון ברכה (וכן במים נאמר ברכה "יפתח ה' את אוצרו הטוב את השמי' לתת מטר ארצך בעתו ולברך" וגו', כמו שמובא הפס' בפרדס). ישתבח כנגד המאמר רביעי - "יקוו המים", שרוב השבחים לה' זה על הנעשה בעולם, ביבשה או בים, ולכן נרמז במאמר זה שבו מתגלה ים ויבשה. וכן יש ברכות שבח על דברים גדולים באדמה ובים, שבהם מזכירים בשבח את הבריאה: 'על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, אומר: ברוך עושה מעשה בראשית' (משנה ; ברכות ט,ב). יתפאר כנגד המאמר החמישי - "תדשא הארץ". שבשפע הפירות והצמחיה יש פאר גדול לקב"ה שברא כל אלו, שהם רבים ושונים זה מזה; ואף נרמז בפאר כעין רמז לצמחיה שבה יש פארות  - ענפים. יתרומם כנגד מאמר שישי - "יהי מאורות", שהם בשמים במרום גבוה, אבל כביכול ה' מרומם מהם (אין לה' מקום, אלא כביכול מעליהם, שהם תחתיו). יתנשא כנגד מאמר שביעי - "ישרצו המים" וגו', שהעופות עפים גבוה (מתנשאים לגובה) אולם ה' מעליהם; וכן כעין רמז לפס': "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי" (שמות יט,ד), לכן שבח בלשון נשיאה מתקשר לעופות. יתהדר כנגד מאמר שמיני - "תוצא הארץ נפש חיה", שמהחיות יש בדמויות במרכבה של מעלה (יש אריה ושור, כך שהם שנים, לעומת נשר בעופות ואדם, שהם אחד מכל מאמר, לכן בחיות יש רוב ולכן מתגלה כנגדם), ולכן לשון הדר, כעין מלך היושב במרכבתו שבכך זהו כבודו במרכבה מהודרת. (וכן החיות המרובות, שמשתמשים בהם לדברים שונים, זהו הדר - יופי ביצירה, שנבראו לשימושים רבים; ובכלל כל גילוי החיים זה דבר מורכב ולכן נותן הדר ביצירה). יתעלה כנגד מאמר תשיעי - "נעשה אדם" וגו', שהאדם הוא נזר הבריאה, הוא העליון בבריאה בעולם ולכן מתגלה בלשון עליה; וכן יש באדם חלק ניצוץ אלוקי ובזה נעשה בו עליונות על כלל הבריאה, אז ק"ו הקב"ה שהוא השלמות הוא עליון מעל ומעבר לכל. ויתהלל כנגד המאמר העשירי "פרו ורבו" וגו', שהתברכו שישלטו על כל הבריות והעולם, וכל זה כדי שבכל הבריאה יתגלה שבח לה', יתגלה הילול ושבח לה'.