בס''ד           פרשת וילך: האם מותר להוסיף עליות לתורה

פתיחה

בפרשת וילך מספרת התורה, על משה שכתב את התורה ונתנה לכהנים: ''וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁה֘ אֶת־הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּאת֒ וַֽיִּתְּנָ֗הּ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ בְּנֵ֣י לֵוִ֔י הַנֹּ֣שְׂאִ֔ים אֶת־אֲר֖וֹן בְּרִ֣ית יְקֹוָ֑ק''. הגמרא במסכת גיטין (נט ע''ב) מביאה את דברי רב מתנה, שלמד שמכך שכתוב בפסוק "הכהנים בני לוי", שכהן קורא ראשון בתורה ואחר כך לוי.

בטעם הדבר שלא קיבל את דרשות שאר האמוראים ללימוד דין זה, למרות שהפסוקים מהם דרשו מופיעים קודם בתורה (לדוגמא בשופטים; 'ונגשו הכהנים בני לוי') ביאר התורה תמימה (שם), שמפסוק זה יותר משמע שבני לוי הכוונה ללווים ממש, שכן לאחר מכן מובא עניין נשיאת הארון. כמו כן, מהמשך הפסוק 'וימסרה אל זקני ישראל', ניתן ללמוד בנוסף שישראל קורא אחר לוי. ובלשונו:

''ונראה משום דמפסוק שלפנינו נראה יותר הכונה דבני לוי הכתוב כאן הם הלוים ממש, ולא כהנים שהם בני לוי משום דסמיך לי' הנושאים את ארון וגו' וזאת היתה ממלאכת הלוים. וגם יש לומר... שמביא רב מתנה פסוק זה משום דבירושלמי גיטין פ"ה ה"ט מביא מפסוק זה להדיא ראיה על דין קדימת לוי לישראל, מדכתיב אל כל זקני ישראל אחר בני לוי.''

בעקבות הגמרא הדורשת את דיני עלייה לתורה מפרשת השבוע, נעסוק השבוע בעניין זה. נראה את הטעם לברכות שתיקנו בכל עלייה לתורה, והאם ניתן להוסיף עולים נוספים מעבר לשבעה. כמו כן נעסוק בסדר העלייה לתורה, האם לוי או כהן יכולים לעלות בעלייה שנחשבת עליית ישראל, והאם לוי יכול לעלות במקום כהן.

הנכנסים והיוצאים

כמה ברכות מברכים העולים לתורה? הגמרא במסכת מגילה כותבת, שבזמן המשנה (שם ע''א) כאשר היו עולים לתורה, העולה הראשון היה מברך ברכת 'אשר בחר בנו' והאחרון היה מברך 'אשר נתן לנו', ושאר העולים היו נפטרים בברכותיהם. לאחר זמן מחמת 'הנכנסים והיוצאים' שינו דין זה, ותיקנו שכל עולה ועולה יברך לפני העלייה וגם אחריה. נחלקו המפרשים מה הכוונה:

א. רש''י (ד''ה משום) פירש, שיש חשש שאנשים ייכנסו באמצע קריאת התורה או יצאו לפני סופה, ויחשבו שאין לברך לפני העלייה או לאחריה (שכן לא שמעו את הברכות), לכן תיקנו ברכה בכל עלייה ועלייה. על בסיס טעם זה כתב הרשב''ץ (ב, ע), שבזמן הזה אין להוסיף עולים נוספים מעבר לשבעה, שכן המשנה שהתירה, התירה רק כאשר העולים באמצע לא היו מברכים ברכות נוספות, אך לא בזמן הזה שכל עולה מברך, ובהוספת עליות מעל שבע יש ברכות לבטלה. ובלשון העולת שבת (רפב, ג) שחשש לדבריו:

''כתב הרשב"ץ, שעתה שכל הקוראים מברכין, אין להוסיף יותר משבעה אפילו בשבת, כדי שלא נוסיף בברכות שאינן צריכות, ונראה דאף על גב דמדברי המחבר והרב ז"ל משמע דאין לחלק, מכל מקום יש לחוש לסברת הרשב"ץ, וכן מסיק בספר כנסת הגדולה מהדורא קמא.''

ב. החתם סופר (או''ח א, קע) בגישה שונה לביאור התקנה כתב, שלמעשה כבר בזמן המשנה הייתה אפשרות לברך על כל עליה ועליה (וכפי שהמקיים מצווה יכול לברך עליה ולא חייב להיפטר בברכת חברו), אלא שבדרך כלל העולים נפטרו בברכת הראשון והאחרון. לאחר זמן, כשראו שאנשים אינם נמצאים בזמן הברכות, תיקנו שלא לצאת בברכות הראשון והאחרון ויש לברך על כל עלייה.

על בסיס הבנה זו דחה את דברי הרשב''ץ, ונקט שניתן להוסיף עולים לתורה, שכן למרות שהם מברכים ברכות נוספות מעבר לתקנת חז''ל, אין בכך פגם אם הם מתכוונים שלא לצאת ידי חובה בברכות הקודמים. עם זאת הוסיף, שבמקום בו אין מנהג להוסיף עולים לתורה, ייתכן שקיבלו על עצמם שלא להוסיף כהבנת הרשב''ץ, ולכן אין לשנות מהמנהג (ועיין מגן אברהם רפב, א). 

כהן במקום לוי

קושי המתעורר בפרט על פי הבנת החתם סופר, יש מהגמרא במסכת גיטין (נט ע''ב). הגמרא כותבת, שבמקרה בו לאחר שהכהן עלה אין לוי, יעלה הכהן שוב במקום לוי. האם הכהן במקרה זה חוזר ומברך על עלייה זו? הגמרא לא מציינת שכך הוא עושה, ולכאורה אכן לא יברך, שכן יצא בברכה שבירך על עלייתו הראשונה. אמנם למעשה נחלקו הפוסקים:

א. בעל העיטור (עשרת הדיברות, הלל) נקט שאכן מעיקר הדין אין לכהן לברך על עלייה נוספת, אלא שסבר שאם בכל זאת יעלה שוב במקום לוי, ייאלץ לברך שוב עלייתו. לכן פירש, שהגמרא המאפשרת לכהן לכתחילה לעלות שוב, דנה רק לפני התקנה, שרק העולה הראשון בירך, ולכן אין מניעה שיעלה. עוד העלה אפשרות, שדברי הגמרא נאמרו גם לאחר התקנה, אלא שמדובר במקום שאין חשש של נכנסים ויוצאים, ולכן הכהן מברך ברכה אחת בתחילת העלייה הראשונה ובסוף העלייה השנייה.    

כיצד לשיטתו יעשו בבית כנסת בו אין לוי? לשיטתו לא יעלה הכהן פעמיים, כדי שלא ייאלץ לברך ברכה הנחשבת לבטלה, אלא יכריז המעלה לתורה 'יעמוד ישראל במקום לוי' או 'יעמוד כהן אחר במקום לוי'. המנחת אלעזר (ד, נט) הביא, שגם המהר''ם בנעט חשש להבנה זו, ובמקרה בו אין לוי, היה מבקש מהכהן לצאת לפני קריאת התורה, כדי שלא יעלה לתורה ויאלץ לברך ארבע ברכות. כך הביא שעשה גם אביו (בעל 'הדרכי תשובה'), ובפרט בבית כנסת בו היה שכיח שיש רק כהן ולא לוי. ובלשונו:

''מקובל שם שהגאון מהר"ם בנעט פסק שאם אין לוי בבית הכנסת, שצריך לקרוא הכהן ב' פעמים ולברך עוד הפעם ב' ברכות, טוב לומר להכהן שיצא מבית הכנסת... וגם כן נהג אאמו"ר הגאון הקדוש עמוד ההוראה זי"ע בבית תפלתו במניין שלו בימות החול כשלא היה לוי רק כהן... בפרט כשיתמיד הדבר.''

ב. רב עמרם גאון (עשרת הדיברות שם) חלוק וסבור, שכוונת הגמרא לזמן בו כבר תיקנו שכל עולה מברך, ואין מניעה שהכהן העולה במקום לוי יברך פעמיים. כך נראה שפסק השולחן ערוך (קלה, ח), ובעקבותיו החיד''א (רב פעלים ד, ד) והציץ אליעזר (יא, מז), וכן רבים נוהגים בפועל כיום. וביארו, שכיוון שחז''ל תיקנו שעל כל עלייה לתורה יש לברך, לא חילקו בתקנתם, ואין בכך ברכה לבטלה, שזוהי כבודה של תורה שמברכים על כל עלייה.

ג. המנחת יצחק (שו''ת א, סא) בגישת ביניים סבר, שאמנם כהן שעלה לתורה יכול לעלות במקום לוי ולברך, שכן כך נראה שפסקו הרמב''ם והשולחן ערוך, אך מחמת דעת המנחת אלעזר וסיעתו, נקט שלאחר שיברך הכהן במקום הלוי, יאמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', נוסח שאומרים כשנאמרה ברכה לבטלה או חשש ברכה לבטלה (ועיין בדף לפרשת לך לך שנה ג').

נתפרדה החבילה

עד כה ראינו את מחלוקת הפוסקים במקרה בו יש כהן ואין לוי. מקרה נוסף הוא כאשר יש לוי אך אין כהן. הגמרא במסכת גיטין (נט ע''ב) מביאה דברי אביי הדן בכך, והלשון בו התנסח להכרעת הדין היא 'שנתפרדה החבילה', לשון לא מספיק ברורה, שהובילה למחלוקת ראשונים ואחרונים:

א. התוספות (שם, ד''ה נתפרדה) והרא''ש (ה, כ) סברו שכוונת הגמרא לומר, שבמקרה בו אין כהן, הסדר הרגיל והמקובל על פי דיני יוחסין שלוי קודם לישראל - אינו קיים עוד, ועוברים לסדר חדש, בו הגדול מחברו (בתורה ובשאר דברים) קודם. אם הלוי גדול משאר הישראלים, הוא יכול לעלות במקום כהן, ואם הוא קטן מהם, הוא יכול לעלות שני, שלישי וכו', ולעלות ישראל במקום כהן.

את דברי הגמרא במסכת כתובות (כה ע''א) שרב אמי קיבל עדות על אדם שהוא בוודאי כהן רק מחמת העובדה שקרא לאחריו לוי, ולכאורה ניתן ללמוד מכך שאין לעלות ישראל במקום כהן ואחריו לוי שמא יחשבו שהישראל כהן, דחו התוספות, ששם היו נתונים נוספים בסדר העליות לתורה שגרמו לרב אמי להחזיקו כוודאי כהן, ולכן בסתמא אין לחשוש להעלות לוי אחרי ישראל. ובלשונם:

''נתפרדה החבילה: הרב רבי יצחק ברבי יהודה מפרש דקורא לוי במקום הראוי לו, והא דאמר בכתובות (כה ע''ב) מוחזקני בזה שהוא כהן שקרא אחריו לוי, צריך לומר דקים ליה (= שהיה ידוע לו) דלא קרא במקום הראוי, דגדול היה משלפניו או קטן משל אחריו.''

ב. רבותיו של רש''י, רבי יצחק בן יהודה ורבי יעקב בן יקר (מובאים ברש''י ד''ה נתפרדה) בדעה המחמירה פסקו, שכאשר הגמרא כותבת שבמקרה שאין כהן ונפרדה החבילה, לא זו בלבד שאין אפשרות שהישראל יעלה ראשון ואחריו לוי (אפשרות שכפי שנראה להלן נפסקה ברמב''ם), אלא אפילו אין אפשרות שהלוי יעלה ראשון לתורה ואחריו ישראל.

הב''ח (קלה, ג) החמיר כדעה זו ונימק, שאם יעלו לוי במקום כהן יש חשש שיחשבו שאותו הלוי בעצם הוא כהן, חשש שלא כל כך קיים כאשר מעלים ישראל במקום כהן. טעם נוסף הביא המור וקציעה (שם, ד''ה נתפרדה), שלוי מסמל את מידת הדין, ואין להתחיל את הקריאה במידה זו. ובלשון הב''ח:

''ולעניין הלכה בפלוגתא דרבוותא, נראה לפי עניות דעתי שלא יקרא לוי כלל דבזה יוצא ידי כל הפירושים. דהא לפירוש אחר נמי אם ירצה אין קורא ללוי כלל, מה שאין כן אם יקרא לוי ראשון או שני או שלישי דעובר על דברי חכמים לפירוש ראשון דלא יקרא ללוי כלל, ונראה דמטעם זה כתב אבודרהם שכן נהגו, והכי נקטינן.''

ג. הרמב''ם (תפילה יב, יט) והרשב''א (א, ריד) בדעת ביניים סברו, שאמנם הלוי יכול לעלות במקום כהן ואחריו יעלה ישראל, אך אם ישראל עלה ראשון לתורה, לא יעלה אחריו לוי. הסברא בשיטה זו, שאם יעלה ישראל לתורה ואחריו לוי, ייתכן שבטעות יחשבו שהישראל הוא למעשה כהן, דבר שיגרום לפגם ביוחסין, שכפי שראינו בעבר (קרח שנה א', מצורע שנה ד') גורם בעיות רבות.

כדבריהם פסק בפירוש הרמ''א (קלה, ו), וגם השולחן ערוך למרות שלא הזכיר במפורש שלוי יכול לעלות ראשון במקום כהן, כיוון שהזכיר בבית יוסף שכן דעת כל הפוסקים, נראה שלא חזר בו בשולחן ערוך. כך פסק גם הרב עובדיה (יביע אומר או''ח ו, כד), שהוסיף שהחזן יכריז בקול יעלה לוי במקום כהן, וכך לא יהיה חשש שיחשבו שהלוי כהן כפי שחשש הב''ח.

שלישי ומפטיר

נמצא, שבעוד שיש מחלוקת בין השולחן ערוך לב''ח אם יכול לוי לעלות במקום כהן, מוסכם באחרונים שלוי לא יכול לעלות לאחר ישראל (בניגוד לדעת הרא''ש). אלא שנחלקו הפוסקים, האם הכוונה שלאחר שישראל עלה לתורה לא יכול לעלות אחריו הלוי כלל, או שרק בעליה השניה לא יכול הלוי לעלות, אך כן יכול בשאר העליות:

א. המאמר מרדכי (קלה, ד''ה ומה) והרב עובדיה (יביע אומר שם) בדעה המקילה כתבו, שהלוי יכול לעלות בשאר העליות אחרי ישראל. שכן  הנימוק לכך שאין לוי יעלה אחרי ישראל הוא מחשש שמא יחשבו שהישראל כהן, חשש זה אינו קיים כאשר הלוי עולה עליה שלישית, רביעית וכו'. כך פסק גם השולחן ערוך (קלה, י) ביחס לעליית כהן, ונקט בעקבות רב עמרם שאין מניעה שיעלה בשאר העליות. עם זאת סייג, שלא יעלה כהן ואחריו שוב כהן, שמא יאמרו שהכהן הראשון פגום. 

ב. האליה רבה (שם, ח) בדעה המחמירה חלק וסבר, שאסור גם לעלות את הלוי שלישי ורביעי (וקל וחומר שכהן אסור), והעלה שני נימוקים. נימוק ראשון בשם הב''ח, יש פחיתות כבוד ללוי שמעלים אותו לאחר ישראל, ופחיתות כבוד זו קיימת גם כאשר מעלים אותו בשאר העליות. נימוק שני בשם הלבוש, שאם יעלו לוי במקום ישראל, יבואו לחשוב שהלוי הוא ישראל.

ג. הרמ''א (שם, י) בדעה ממוצעת כתב, שלכתחילה אין להעלות כהן ולוי בשאר העליות, אך כאשר מדובר בשעת הדחק כמו בשמחת תורה שרבים עולים לתורה, ניתן לסמוך על השולחן ערוך המקל. עוד הוסיף, שלאחר שסיימו את מניין הקרואים (דהיינו עליית מפטיר), ניתן להעלות כהן או לוי לתורה, שכן במקרה זה אין חשש לפגם (ועיין משנה ברורה שם, לז[1]).

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה כדי שעוד אנשים יקראו[2]...