'בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרים: אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא. רבי יהודה אומר: אני והו הושיעה נא' וכו' (משנה סוכה ד,ה). '"אני" - משמות השם יתברך; וכמו כן "הוא", כך אמרו המפרשים לתלמוד. ואני אומר ש"הוא" קורא ורומז למה שאומר "ראו עתה, כי אני אני הוא" (דברים לב, לט), שזה הפסוק בא בשמירת ישראל וישועתם, וכאילו אמר אתה שאמרת "ראו עתה כי אני אני הוא" הושיעה נא כמו שהבטחתנו. ומקצת הגאונים אמרו, ש"הוא" רוצה בו מי שאני והוא בצרה הושיעה נא, וזה על דרך הפשט, והוא אמר יתעלה "עמו אנכי בצרה" (תהלים צא, טו)' (פרוש המשניות לרמב"ם). 'אני והו - בגימטריא אנא ה'. ועוד משבעים ושתים שמות, הן הנקובים בשלש מקראות הסמוכין בפרשת ויהי בשלח: "ויסע" וגו', "ויבא בין מחנה", "ויט משה את ידו". ושלשתן בני שבעים ושתים אותיות, ומהן שם המפורש: אות ראשונה של פסוק ראשון, ואחרונה של אמצעי, וראשונה של אחרון. וכן בזה הסדר כולן. השם הראשון "והו": וי"ו של "ויסע", ה"א ד"כל הלילה", וי"ו ד"ויט". ושם השלשים ושבע הוא "אני": אל"ף ד"מאחריהם', ונו"ן ראשון ד"הענן" בחשבון של מפרע, ויו"ד ד"רוח קדים"' (רש"י; סוכה מה,א). תוס' מוסיף על רש"י, למה נבחרו דווקא שני שמות אלו: ' ... ועדיין צריך טעם לזה, למה נשתנו שני שמות הללו דאמרינן להו טפי מאחריני? משום דדרשינן באיכה רבתי קרא דכתיב ביחזקאל: "ואני בתוך הגולה", וקרא דכתיב בירמיה "והוא אסור בזיקים", כביכול הוא בעצמו; והיינו הושענא שיושיע לעצמו' (תוס' ד"ה 'אני'). תוס' יו"ט (במשנה) מסביר למה דווקא אלו: 'וכאשר נעשה שתי מערכות מאלו השמות יהיה השם הל"ז, הראשון ממערכה השניה. ונמצא שאלו שני שמות "אני והו" הם הראשונים לשתים המערכות. והקדים שם "אני" שהוא ראשית מערכה שניה כדרך "אני ראשון ואני אחרון". שוב מצאתי חלוקת שם ע"ב לחצאין בספר הבהיר' וכו'. (ראה 'לזמן הזה', תשרי, 'אני והו הושיעה נא', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). רש"י מביא ש'אני והו' הם משם בן ע"ב אותיות, אבל לא מובן למה השתמש ר"י דווקא בהם ולא במילים רגילות כמובא בתהילים ("אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא" [תהלים קיח,כה]), אמנם ע"פ הרמב"ם ותוס' מובן מדוע השתמשו דווקא בשמות אלו. אולי אפשר שהשתמש דווקא בשמות שבקריעת ים סוף כיון שהיה זה התגלות שם ה' גדולה ביותר, שזהו שם ע"ב, וממילא כמה שהתגלות שם ה' גדולה יותר כך גם השפעתה גדולה יותר (ששם ה' זה  התגלות מעשה ה' בעולם, ולכן כמה שהשם גדול יותר זהו בעצם התגלות גדולה יותר). לכן בהקפת המזבח שזה מעמד מרומם במיוחד של קדושה שמשפיע הגנה, אז כנגד זה הביא את השמות מע"ב אותיות שזהו קדושה גדולה ביותר. והביא דווקא את אלו (וכן הביא שנים ולא אחד) כדי שיצא 'אנא ה'', כמו שאומר רש"י, שיש בזה רמז לאמירה הרגילה של הפס' בתהלים, שבפשטות ראוי לאמרו כרגיל ולכן ראוי לרמז בשמות שהביא; בפרט שבדר"כ משתמשים באנא ה' וגו', אז ע"י שאומר את שני שמות אלו שיוצאים אנא ה', אז כשיזכירו את הבקשה הזו (אנא ה' וגו') במשך השנה יעלה הזכרון של הנאמר בסוכות במעמד העליון וישפיע להגנה חזקה. אולי גם השתמש בשמות מקריעת ים סוף כיון שאז היתה הצלה גדולה ביותר (שהיתה פי חמש ממכות מצרים, כמו שאומרים בהגדה של פסח), וזה נעשה במעל הטבע, וזה (ההצלה ממצרים) שורש (רוחני) לכל ההצלות שיהיו במשך הדורות, לכן השתמש ר"י בגילוי שנעשה בקריעת הים כדי להשפיע גילוי חזק להצלה (והביא את הראשון והאמצעי, כעין רמז שגילוי מצרים שהוא הראשון, הוא גם מתגלה במשך הדורות שזהו כעין האמצע, כרמז להמשך, וכרמז שזהו השורש הפנימי, המרכז, של ההצלות שבדורות). וכן בקריעת הים הושלמה גאולת מצרים בצד הפיזי (אמנם עוד נשאר הצד הרוחני של מתן תורה וכניסה לארץ), כך אנו מבקשים שה' יושיענו ישועה שלמה, שננצל בשלמות מהצרות. עוד נראה שבקריעת ים סוף התפרסם בכל העולם שם ה' ונפל מורא על הגוים מה' ומבנ"י, כמו שאמרו בשירת הים: "שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען. תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית" (שמות טו,יד-טז). (וכן אמרה רחב למרגלים: "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן לסיחן ולעוג אשר החרמתם אותם. ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" [יהושע ב,י-יא]). לכן אומרים זאת בשמות של קריעת ים סוף כדי לבטא ולהדגיש שבכל הצלה שלנו זה בעצם גם קידוש השם (גם כשכביכול לא נראה כך במבט חיצוני), ולכן שיצילנו גם למען שמו. (לכן זה בגימטריה אנא ה', כרמז שבכל פעם שאנו קוראים לה' שיצילנו זה גם למען שמו). לכן אומרים דווקא שני שמות אלו שבקריעת הים שנשמע כעין אני והוא, שיש חיבור בין הצלתנו (אני - אנחנו) וקידוש שמו (והו - והוא) כמתגלה בקריעת הים. וכן גם כרמז שגם מה שנראה בתחילה כלא קשור לה', שלכן המצרים נכנסו אחרינו לים ולא ראו שזה יד ה', בכ"ז בסוף זה משפיע לקידוש השם, כמו שהתגלה שכל העמים ראו בזה את יד ה' ונבהלו, וכן מצרים עצמם הבינו בסוף: " ... ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים" (שמות יד,כה). אולי גם כרמז שקריעת הים היתה עונש על גזרת כל הבן הילוד: '"ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים" אין הים עומד כנגדך, וישובו על מצרים ויחזור עליהם הגלגל ויחזור עליהן זדונם. שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל בה אני מאבדן. הם חשבו לאבד את בני במים אף אני לא אפרע מהן אלא במים' וכו' (ילקו"ש רמז רל"ו). וגזרת כל הבן הילוד היתה כדי שלא יוולד משה: 'דאמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (במדבר כ, יג) "המה מי מריבה"? המה שראו איצטגניני פרעה וטעו; ראו שמושיען של ישראל במים הוא לוקה, אמר (שמות א, כב) "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". והן לא ידעו שעל עסקי מי מריבה לוקה' (סנהדרין קא,ב). ומשה גאל את ישראל והביא את התורה, כך שזה בא כרמז שכאשר הגוים באים להזיקנו זה בעצם מלחמה נגד גילוי שם ה' בעולם. לכן אנו מבקשים מה' שיושיענו יחד אתו.