מעניין לראות, שגם בסוכות וגם בפסח יש לנו עסק עם ארבעה מינים/סוגים של טיפוסים שונים.

בפסח אנחנו מושיבים לידינו ליד שולחן הסדר את ארבעת הבנים: את החכם, הרשע, התם ואת זה שאינו יודע לשאול - כולם חלק מהמשפחה.

אותו דבר בדיוק בסוכות. אל הסוכה מוזמנים ארבעת המינים: הלולב, הערבה, ההדס והאתרוג. כל אחד מהמינים הללו בא ממקום אחר, אפיונו שונה ותפקידו בעולם שונה. ואף על פי כן - אין כל ערך וטעם לחג הסוכות אם לא הצלחנו להכניס אל הסוכה את כל ארבעת המינים, בדיוק כשם שהושבנו ליד שולחן הסדר את ארבעת הבנים. המצווה לא יכולה להתקיים אם לא כל ארבעת הבנים/המינים חלק ממנה וכלולים בתוכה.

אנחנו שונים האחד מהשני. ובלשונם של חז"ל (מדרש תנחומא, פנחס, פרק י): "כשם שאין פרצופותיהם שווין זה לזה, כך אין דעתם שווין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעת בפני עצמו".

אין ביכולתנו וגם אין ברצוננו שכל בני האדם יראו ויחשבו אותו הדבר. כל יופיו של היקום הוא בפסיפס המרהיב של הפרצופים והדעות. זה בדיוק האתגר, שארבעת הבנים מההגדה וארבעת המינים מסוכות יבינו ויפנימו, שאי אפשר לאחד בלי השני.

קל ונעים לכל אחד מארבעת הבנים/מינים להתחבר אל בני מינו, שבטו, עדתו והשקפתו, ולהתעלם משאר המינים האחרים, אבל ככה לא בונים ערבות הדדית.

אל סוכתנו נוכל להזמין את האושפיזין שלנו, והם יבואו בתנאי אחד: כשכל ארבעת המינים יוזמנו ויהיה מקום לכל ארבעת המינים/הבנים.

כשנשכיל לשבת ביחד בסוכה, נגלה שאנחנו בעצם ארבעה צלילים שונים של אותה תזמורת, שרק בנגינתם המשותפת מסוגלים לייצר ניגון הרמוני קסום שכולו אמונה, חיבור ואהבת ישראל.

"ותן חלקנו" - אבי רט