הכנה למבחן מסכת קידושין - פרק "האיש מקדש" (דפים מא.-מט.)

                                        חלק א: יסודות השליחות והמקורות בתורה

הכלל המנחה: "שלוחו של אדם כמותו".

1. המקורות ושיטת הלימוד

הגמרא (מא.) מביאה שלושה מקורות, כאשר לכל אחד חידוש ייחודי:

• תרומה ("גם אתם"): מלמד ששליחות מועילה גם בדבר שצריך מחשבה ודעת.
• גירושין ("ושלח/ושלחה"): מלמד שיש שליח להולכה (מהבעל) ושליח לקבלה (מהאישה).
• פסח ("ושחטו אותו"): מלמד שיש שליחות בקרבנות ובקדשים.

הערה למדנית: למה צריך את כולם? כי אי אפשר ללמוד קודשים מחולין (חומר מול קל), ואי אפשר ללמוד תרומה מגירושין (כי בגירושין יש צד שני שצריך להסכים, ובתרומה השליח קובע את הסטטוס של הפירות לבדו).

2. חקירת המהות: "מינוי כוח" לעומת "ידא אריכתא"

בספרי האחרונים (הקובץ הערות ועוד) חקרו בטבע השליחות:

• ידא אריכתא: השליח הוא הרחבה פיזית של המשלח. הפעולה משוייכת למשלח כי השליח נחשב כ"ידו".
• מינוי כוח: השליח הוא אישיות עצמאית, אלא שהמשלח הקנה לו סמכות הלכתית לפעול בשמו.

3. אין שליח לדבר עבירה

• הסבר: "דברי הרב ודברי התלמיד - דברי מי שומעים?". חזקה על השליח שלא ישמע למשלח אם זה נגד רצון ה'.
• חריגים (מעילה, טביחה ומכירה, שליחות יד): במקרים אלו התורה גילתה שהמשלח חייב. ב"מעילה" הטעם הוא שזה נעשה בשוגג (אין מודעות לעבירה).

חלק ב: זכויות האב וקידושי קטנה

1. זכות האב בבתו (מד.-מה.)

• הדין: האב מקדש את בתו הקטנה או הנערה וזוכה בכסף קידושיה.
• החקירה: האם האב פועל כשליח שהתורה כפתה על הבת (מכוח הדין), או שזו זכות קניינית של האב בגוף הבת (כמו אמה עברייה)?
• נאמנות האב: "את בתי נתתי לאיש הזה" - האב נאמן לאסור את בתו על כולם בטענה שקידשה, משום שהתורה הפקידה בידו את הכוח לקדשה.

2. אייתי שתיקה (מה.)

• הנידון: בת שקידשה עצמה שלא לדעת אביה, והוא שתק כשנודע לו.
• השאלה: האם השתיקה היא הסכמה למפרע (גילוי דעת דניחא ליה) או שמא שתק כי כבר נעשה המעשה ואין בכוחו לשנות?

חלק ג: גדרי מעשה הקניין (מלווה, הנאה וטעות)

1. קידושי מלווה (מז.)

• הדין: "המקדש במלווה - אינה מקודשת".
• הטעם: "מלווה להוצאה ניתנה". הכסף כבר נמצא אצל האישה והיא הוציאה אותו, לכן ברגע הקידושין אין "נתינה" חדשה של שווה פרוטה, אלא רק מחילת חוב.
• הנאת מלווה (מח.): אם המקדש נתן לה תוספת זמן לפרוע את החוב, והנאה זו שווה פרוטה - חוששים לקידושין.

2. קידושי טעות ודברים שבלב (מח.-מט.)

• קידושי טעות: אם התנה "על מנת שאני עשיר" ונמצא עני - הקידושין בטלים מעיקרם.
• דברים שבלב: אם לא התנה בפירוש, אלא רק חשב בליבו (למשל: מוכר נכסיו לעלות לארץ ובסוף לא עלה) - הקניין קיים.
• חריג: "אומדנא דמוכח" (הוכחה ניכרת לכל) - במקרה כזה דברים שבלב נחשבים כביטוי מפורש.