"וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (במדבר כה,א). '(במדבר כה, א) "וישב ישראל בשטים". ר"א אומר: שטים שמה. רבי יהושע אומר: שנתעסקו בדברי שטות. "ותקראן לעם לזבחי אלהיהן", רבי אלעזר אומר: ערומות פגעו בהן. רבי יהושע אומר: שנעשו כולן בעלי קריין' (סנהדרין קו,א). על מה חלקו ר"א ור"י? ולמה בכלל דרשו זאת? בפשטות דרשו את הפס' כדי לגלות כיצד הגיעו לחטאים כ"ך חמורים (שחטאו בע"ז בגלל ערווה, שבזה המואביות תפסו אותם לחטא). אולם אפשר גם שדרשו שפס' קודם נאמר: "ויקם בלעם וילך וישב למקמו וגם בלק הלך לדרכו" (כד,כה), וכאן נאמר "וישב", כך שבולט עניין הליכה וישיבה, לכן למדו שכאן זה המשך ממקודם, שבלעם יעץ לבלק להחטיא את ישראל, ולכן זה נאמר מיד בסמוך, וכן נאמר בהקשר של הליכה וישיבה כדומה לו. שבלעם הלך מבלק כי לא הצליח לקלל ועכשיו בסוף יעץ להחטיא, ובזה לא נכשל, כעין לא נעשה סיבה שילך ולכן מתגלה בישיבה  (של ישראל) בשטים: "וישב ישראל בשטים"; ו"וישב" (שזה לשון ישיבה) רומז לקלקלה כמובא בספרי (נביא זאת בהמשך), וכך רמזו ר"א ור"י ש"שטים" רומז לחטאם. לכן רמזו בשטים שקשור לחטא, כעין "שטים ויחל", "ויחל" כרמז לחולין, שאיבדו את גילוי הקדושה שבהם בשטים. לכן ר"א דורש מצד גילוי מואב שפעלו להחטיא את ישראל במקום ההוא, שתכננו להחטיא במקום הזה שנקרא שטים, וכן דרש שהן פגעו בהם ערומות (שזהו הצד של מואב); ור"י דרש מצד ישראל, שנעשו כעין חולין בשל שנכנסה בהם רוח שטות וחטאו ('ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שנא' (במדבר ה, יב): "איש איש כי תשטה אשתו", תשטה כתיב' [סוטה ג,א]), ולכן גם דרש שנעשו בעלי קרי שזה מצד ישראל שחטאו ונעשו בעלי קרי. ושניהם משלימים את התמונה השלמה, וזה כעין שקודם נאמר על הליכה של בלק ובלעם, שבלק בא מצד שמירה על מואב, שרצה להצילם, וכך כנגדו מתגלה בעשיה של מואב בשטים; ובלעם רצה להחליף את בנ"י מהיותם מגלי שם ה' בעולם (' ... שהיה אומר: למה קבלת את אלו, לא בשביל עבודה שעבדו לפניך קבלתם? לא נאה לך שתהא נעבד משבעים אומות ולא מאומה אחת?' וכו' [במדבר רבה כ,יח]), לכן כנגד זה ר"י אומר שהתגלה שטות בישראל, שנפלו מקדושתם לחטא. אולי אפשר שחלקו כיון שנעשה מכח שני דברים, ולכן כל אחד הדגיש צד אחד, שישראל היו שמורים מעריות עד אז ולכן זכו לצאת ממצרים, לכן עכשיו בלעם בא לפגוע בזה כמשקל נגד גילויים הניסי בניצחונות, שלזה בלק קרא לו; וזה מתגלה שישראל נעשו בעלי קרי, שהחלו לחטוא במה שהיו שמורים ממנו, וזהו בשל שנכנס בם רוח שטות, וזהו דברי ר"י. ומצד שני ר"א מגלה כיצד פעלו המואבים לעשות זאת, לגרום לישראל לחטוא, שזה ע"י שמשכו אותם ע"י שנגלו אליהם בעירום, וזה משתלב עם המקום שמושך לזימה שלכן פעלו דווקא שם, שידעו שכך יצליחו לפרוץ את שמירת הצניעות בישראל (שהיו שמורים עד אז), וזהו שהמקום נקרא שטים, שבמקום עצמו יש כח למשיכה לחטא. וזהו שמובא במדרש: '"וישב ישראל בשטים". הלכה: בזכות כמה דברים נגאלו ישראל ממצרים? שנו רבותינו: בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמותן, שלא שינו את לשונם, ולא גילו מסטורין שלהם, שמשה אמר להם (שמות ג, כב): "ושאלה אשה משכנתה כלי כסף וכלי זהב", והיה הדבר הזה מופקד אצלם י"ב חדש ולא גילה אחד מהם למצרים, ולא נפרצו בעריות, שכן כתיב (שיר ד, ג): "גן נעול אחותי כלה", אלו הזכרים. "גל נעול מעין חתום", אלו הבתולות. תדע לך, שהרי אחת היתה ופרסמה הכתוב: "ויצא בן אשה ישראלית". וכל אותן מ' שנה לא סרחו במדבר, עד שבאו לשטים, לכך כתיב: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות", שטים, שעשו שטות (משלי ו, לב): "נואף אשה חסר לב". "ויחל העם לזנות", יש מעינות שמגדלין גבורים ויש חלשים, ויש נאין ויש מכוערין, ויש צנועין ויש שטופין בזמה. ומעין שטים של זנות היה, והוא משקה לסדום. אתה מוצא שאמרו (בראשית יט, ה): "איה האנשים אשר באו אליך הוציאם אלינו" וגו', ולפי שנתקלל אותו מעין עתיד הקב"ה לייבשו, שנאמר (יואל ד, יח): "ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים". מימות אברהם לא נפרץ אחד בזנות כיון שבאו לשטים ושתו מימיו נפרצו בזנות' (במדבר רבה כ,כב). אולי אפשר להסביר ע"פ הספרי (חלק מזה מובא גם בגמ' בסנהדרין שם): '"וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות". אין "ישיבה" בכל מקום כי אם קלקלה, שנאמר: (שמות לב) "וישב העם לאכל ושתה", ואומר (בראשית לז) "וישבו לאכל לחם"' ... דבר אחר: "וישב ישראל בשטים" - במקום השטות, לפי שהיו ישראל במדבר, לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, באו ועשו מלחמה עם סיחון ועוג ונפלו בידו, ונטלו כל מה שלהם. מלכות זו מתגאה ומשתחצת - אין לה אלא ד' מדינות שראויות למלכות, ואלו הם: אביא ואלכסנדריא וקרטיגני ואנטוכיא! ואלו - היו להם ששים עיר, וכולם ראויות למלכות! - שנאמר (דברים ג): "ששים עיר, כל חבל ארגוב ממלכת עוג בבשן", ובאו ישראל ועשו מלחמה עמהם, ונפלו בידם, ונטלו כל מה שלהם! אבל משנתמלאו ישראל מן הבזה התחילו מבזים את הבזה: מקרעים כסות ומשליכים, ומקרעין בהמה ומשליכים, לפי שלא היו מבקשים אלא כלי כסף וכלי זהב, שנאמר (דברים ג): "וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו" - באו וישבו להם בשטים, במקום השטות. באותה שעה עמדו עמונים ומואבים, ובנו להם מקולין מבית הישימות ועד הר השלג, והושיבו שם נשים, ומוכרים כל מיני בשמים. והיו לישראל אוכלים ושותים. באותה שעה אדם יוצא לטייל, ומבקש ליקח לו חפץ מן הזקנה, והיתה מוכרת לו בשוויו; וקטנה קוראה ואמרה לו מבפנים: "בוא וקח לך בפחות", והיה הוא לוקח הימנה ביום הראשון וביום השני, וביום השלישי אמרה לו: "היכנס לפנים וברור לך לעצמך, אי אתה בן בית?" והיה נכנס אצלה, והצרצור מלא יין מיין העמוני, שעדין לא נאסר יינן של גוים לישראל. אמרה לו: "רצונך שתשתה יין?" - והוא היה שותה, והיה היין בוער בו, ואומר לה "השמעי לי!", והיא מוציאה דפוס של פעור מתחת פסיקין שלה, ואומרת לו: "רבי, רצונך שאשמע לך? - השתחוה לזה!" ואומר לה: "וכי לע"ז אני משתחוה?" אמרה לו: "וכי מה איכפת לך? - אינו אלא שתגלה עצמך לו!". מכאן אמרו: "המפער עצמו לבעל פעור הרי זה עבודה". והיה היין בוער בו, ואומר לה: "השמיעי לי!". ואומרת לו: "רצונך שאשמע לך? - הנזר מתורתו של משה", והוא נזור, שנאמר (הושע ט) "וינזרו לבושת ויהיו שקוצים כאהבם"' (ספרי על הפס'). שלמדו "וישב" כעין הנאמר בחטא העגל ("וישב העם לאכל ושתה"), וכמו שבעגל חטאו נגד התורה, ועשו ע"ז והיה בזה גם חטא עריות (רש"י; שמות לב,ו), כך גם בחטא בשטים זה נעשה ע"י עריות והביאו לע"ז ולכפירה בתורה. (ובעגל רצו רק מחליף למשה ולא ממש לשם ע"ז [רמב"ן; שמות לב,א], והערב רב שבאו מהגוים הם שהחטיאו [רש"י; שמות לב,ד], כך כאן הגויות החטיאו, ועבדו לע"ז תוך מחשבה שזה לא ממש ע"ז כי זה לפעור עצמם לפעור). ולכן גם כמו שהעגל נעשה בשל עושר רב: '(דברים א, א) "ודי זהב". אמרו דבי ר' ינאי: אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להן לישראל עד שיאמרו דיי גרם להם לעשות להם אלהי זהב' (סנהדרין קב,א), כך גם כאן העושר שנאסף להם מהשלל הוא ששיבש אותם ודרדר אותם בסוף לחטא, וזהו שאומר ר"י שנכנסה בהם שטות, שהשלל שיבש את יושר דעתם, עד שבסוף גרם להם להתדרדר בתאוות מממון לערווה, שזהו שנעשו בעלי קרי. (נצחונות ישראל הפחידו את בלק שלכן הלך לקרוא לבלעם, והוא בא לבטל גילוי התורה מישראל ע"י קללות ואח"כ ע"י עצה להחטיא, ולכן פעל להחטיא מכח המתגלה במלחמות, מהשלל שגרם לשקיעה בחומריות הרבה, שבכך גם משקיע לשקיעה בתאוות בשל הקשר להשפעת החומריות הגסה). בלעם יעץ להחטיא את ישראל, ולכן יעץ זאת כשישבו בשטים אחרי הניצחונות, שישבו בשלווה ונחת בשל הממון הרב והניצחונות, לכן אמר בלעם שאז זה הזמן להחטיאם כשיושבים בנחת בשטים (שזה בשל הממון והניצחונות), ולכן שיבנו שם שווקים וישראל יבואו לקניות מחיבורם לממון, ואז יהיו פגיעים ליפול בתאווה, וכך יוכלו להחטיאם בעריות ע"י שיתגלו לפניהם ערומות; וזהו דברי ר"א ששטים זה שם המקום, שהמקום היה הכח להחטיא (שישבו אז בנחת בממון רב וכן שהקימו שם המואבים שווקים להחטיא את ישראל) ובפועל זה נעשה ע"י שהתגלו לפניהם ערומות וכך משכו אותם לחטא.