' … למה היו הרגלים שלשה לא פחות ולא יותר? ואומר בסבת זה, שישראל קבלו מהשם יתברך ג' חסדים גדולים. והם: יציאת מצרים, ומתן תורה, וירושת הארץ. ולכן צוה שיעלו לביתו שלש פעמים בשנה. בחג המצות להודות לה' על שהוציאם ממצרים. ובחג השבועות להודות לפניו על שנתן להם את התורה. ובחג הסכות להודות לפניו על הארץ ועל תבואותיה … וחג הסכות היה גם הוא שבעת ימים מפני שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל' (אברבנאל; דברים טז). האברבנאל מזהה את חג סוכות עם ירושת הארץ ושבעת המינים של א"י (ראה הסבר ב'לזמן הזה' תשרי, 'סוכות וא"י', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). בחג סוכות אנו יושבים בסוכות כנגד שבנ"י ישבו בסוכות בזמן המדבר (אמנם מרן הגרח"ד זצוק"ל זיע"א הסביר את האברבנאל ע"פ השיטה שהכוונה לסוכות שישבו בזמן המלחמה לכיבוש הארץ; אולם בפשטות הסוכות זה כנגד סוכות המדבר), שהכוונה ע"פ ר"א לענני הכבוד: 'דתניא (ויקרא כג, מג): "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר. ר"ע אומר: סוכות ממש עשו להם' (סוכה יא,ב). והנה ענני הכבוד היו שבעה: '"וה' הולך לפניהם יומם”. את מוצא שבעה ענני כבוד היו, אלו הן: "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן”, הרי אחד. "ועננך עומד עליהם" (במדבר יד , יד), הרי שנים. "ובעמוד ענן" (שם), הרי שלשה. (שם ט, יט) "ובהאריך הענן", ארבע. "ובהעלות הענן" (שמות מ , לו), חמשה. (שם, לז) "ואם לא יעלה הענן", ששה. (שם, לח) "כי ענן ה' על המשכן", שבעה. ארבע מארבע רוחות, ואחד מלמטה, ואחד מלמעלה, ואחד מהלך לפניהם. כל הנמוך מגביהו, וכל הגבוה מנמיכו, ושורף נחשים ועקרבים, מכבד ומרבץ את הדרך לפניהם"' (תנחומא "בשלח" סימן ג [מכילתא; שמות יג,כא]). אולי אפשר שענני הכבוד היו בגילוי של א"י, שאלו ענני השכינה כמו שבא"י יש השראת שכינה, עד שאפילו בפירות א"י נשפעת שכינת א"י ('קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה, היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ' [ב"ח; טור או"ח סימן ר"ח]); ולכן קשור נחלת א"י ופירותיה (שמתגלים בשבעת המינים) שלכן מתגלה חג סוכות בשבוע ימים, יחד עם הישיבה בסוכה כנגד שישבנו במדבר תחת ענני הכבוד. אולי שבעת העננים היו כגילוי כנגד שבעת המינים שהשתבחה בהם א"י: כנגד חיטה ושעורה מרמזים העננים של מעלה ושל מטה, ששעורה זה מאכל בהמה (משנה; סוטה ב,א), וחיטה זה מאכל אדם. ממילא שעורה מרמז על הצד הנמוך שלמטה, כעין בהמה שהיא בהמית וגסה בגשמיות, ולכן כנגד זה התגלה ענן שהיה מלמטה. לעומת זאת החיטה שהיא מאכל אדם, שיש בו (צד גשמי אבל גם) צד רוחני, שיש בו חלק אלוק ממעל (וכך מעלה את כל המציאות הגשמית שלמטה למעלה), לכן כנגד זה התגלה ענן שהוא למעלה. תמר הוא עץ גבוה, שלכן נקרא תמר מלשון תמיר, לכן כנגדו זהו עמוד הענן שהלך לפניהם, שהיה עמוד עומד, כעין עץ התמר. (עמוד הענן היה הולך לפניהם ["וה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך" (שמות יג,כא)] וכן ארון הברית עם הלוחות השבורים היה הולך לפניהם ["וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה" (במדבר י,לג)]; כך שיש דימוי ביניהם בהליכתם מלפנים, לכן הענן מתגלה כנגד התמר שהוא "דבש", כרמז לתורה – "דבש וחלב תחת לשונך" [שה"ש ד,יא]). העננים מארבעת הצדדים נראה שרומזים על הכיוונים של הדגלים שבהם כעין רמז בכל אחד כגילוי לאחד מהמינים: גפן מודלת על עצים אחרים (שמודלת על קורות עצים), שזה מראה על שלטון על אחרים, שכך דרשו חז"ל: 'מה הגפן הזו נמוכה מכל האילנות ושולטת בכל האילנות, כך הם ישראל נראים כאלו שפלים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא הן עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו' (ויק"ר לו,ב). לכן כנגדו זה מתגלה בצד מערב שם דגל מחנה אפרים, וכן מנשה תחתיו (במדבר ב,יח-כ), שזהו שבט יוסף, שיוסף היה מולך כמשנה למלך מצרים ששלט בעולם, ולכן הענן בצד מערב כנגדו. תאנה מוזכרת בהקשר לעלה שאדם הראשון השתמש כדי לכסות ערוותו ("ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת" [בראשית ג,ז]), לכן כנגד זה מתגלה הענן בצד דרום, ששם דגל מחנה ראובן (במדבר ב,י) שנאמר עליו עניין של ערווה: “וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו" (בראשית לה,כב). (וכמו שהעלה תאנה זה לכיסוי ערווה, כך מעשה ראובן היה להזיז את המיטה מאהל בלהה: '"וישכב את בלהה פילגש אביו", מלמד שבלבל מצעו של אביו ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה' [שבת נה,ב], שזהו כעין מניעת גילוי ערווה [בין יעקב לבלהה]). לרימון יש כעין כתר כך שרומז כעין למלכות, לכן כנגד זהו הענן בצד מזרח, שם דגל מחנה יהודה (במדבר ב,ג) שהוא שבט המלכות. "זית שמן" נרמז בצד צפון, שם חונה דגל דן (במדבר ב,כה), שאחד מהשבטים שתחתיו זהו שבט אשר (שם,כז) שעל חלקו בארץ נאמר: 'תנו רבנן: (דברים לג, כד) "וטובל בשמן רגלו", זה חלקו של אשר שמושך שמן כמעין' (מנחות פה,ב).