פרשת "וזאת הברכה" שמחת תורה הגשמת הברכה, כיצד?

מאת: אהובה קליין.

פרשת "וזאת הברכה" נקראת בחג שמחת תורה - שמיני עצרת לאחר חג סוכות – וראוי לשים לב -  כי בניגוד לשאר פרשיות השבוע  שנקראות בשבתות -  הרי בשמחת תורה  עולים  לתורה כל המתפללים - כולל הילדים  שעדיין לא הגיעו לגיל מצוות - דבר  שאינו נהוג בשאר "ימים טובים". שנוהגים לעלות לתורה רק חמישה או שישה קרואים - מלבד "מפטיר" -  שלעולם אין  עולים בהם לתורה ילדים שעדיין לא הגיעו  לגיל 13 ומטעם זה קוראים את רוב הפרשה כמה פעמים עד הקטע: "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם",  [דברים פרק ל"ג, כ"ז] -

על מנת לזכות כל יהודי מעם ישראל בברכת התורה בחג שמחת תורה—ובכך מסמל את ייחודו של עם ישראל - כעם יחידי בתבל שנבחר מתוך כל העמים  לקבל את התורה!

אחר כך ממשיכים לקרוא את כל הפרשה, בקריאה זו מופיעים שני "חתנים"- "חתן  תורה"- הוא עולה לקרוא את  המחזור הנוכחי של קריאת פרשיות התורה. והשני  נקרא: "חתן בראשית" שתפקידו  לקרוא את פתיחת המחזור החדש של הקריאה בתורה - פרשת בראשית בחומש הראשון - מתוך חמישה חומשי התורה .

חז"ל  מדגישים - ראוי להבחין  כי פרשת "וזאת הברכה" מסתיימת במילים : "לְעֵינֵי כָּל ־ יִשְׂרָאֵל". האות האחרונה היא: ל' ואילו האות הראשונה בחומש בראשית היא: ב'- המופיעה בתחילתה המילהְּ: "ברֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים",יחד נוצרת המילה: "לב"

רעיון זה בא ללמד את עם ישראל: מסר חשוב מאד, כשם שאין להפסיק את פעילות הלב של האדם - אפילו לזמן קצר , באופן זה אין אנו רשאים להפסיק במשך כל החיים את לימוד התורה.

פרשתנו פותחת במילים:

"ְוזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים –אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  לִפְנֵי, מוֹתוֹ.  וַיֹּאמַר, יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ--הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ; מִימִינוֹ, אשדת אֵשׁ דָּת לָמוֹ.  אַף חֹבֵב עַמִּים, כָּל־ קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ; וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ, יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ.  תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב.  וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".[דברים ל"ג, א'- ו']

ציורי תנ"ך/ משה מברך את כל עם ישראל- טרם מותו/ ציירה אהובה קליין

(c)[שמן על בד]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

השאלות הן:

א] מה המטרה של פרשה זו - האחרונה - בחומש  דברים?

ב] מדוע בירך משה את כל ישראל יחד ולא את כל  אחד ביחידות?

ג] מהם התנאים לכך שהברכה תצא לפועל ותתקיים אצל המתברך?

מטרת פרשת :"וזאת הברכה"

לאחר עיון   בפרשת: וזאת הברכה, ניתן להסיק - שהיא תמצית של כל הפרשיות בספר והדבר מתבטא במילים: "האזינו – וזאת הברכה" הכול מתחיל ברצונו של היהודי- אם   כוונתו לשמוע  את  דברי התורה וברצונו להבין וגם ללמוד -  זוהי השגת הברכה!

ההוכחה לכך-  נאמר:

"זאֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְווות יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם".[דברים  י"א, כ"ז] אם  אתם שומעים את דברי התורה - עצם השמיעה וההקשבה לדברי התורה - היא בעצמה מביאה ברכה לשומע.

למעשה, אין שכר של ממש  על קיום המצוות בעולם הזה - אך שכר טוב בעמל  שלנו יש גם בעולם הזה-בכך שחיינו יהיו טובים ויאפשרו לנו לקיים מצוות והדבר גם משביח את המידות שלנו ומביא אותנו לחיזוק האמונה   והביטחון בה' וכך אנחנו שרויים בשלווה נפשית במהלך חיינו.

ניתן להגיד בדרך של רמז: כי אדם דתי-"דתי"= ראשי תיבות: דגן, תירוש, יצהר. מכאן שהוא ישיג את כל התנאים בעולם הזה - . שבאמצעותם יוכל לקיים את המצוות.

אומר שלמה המלך: "מֵסִיר אָזְנוֹ, מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה  --  גַּם תְּפִלָּתוֹ, תּוֹעֵבָה" [משלי כ"ט]

הפירוש: אדם שאינו חפץ לשמוע דברי תורה–שהיא מלשון הוראה המדריכה את האדם איך לחיות נכון - הרי גם תפילתו תועבה - ויש בזה: מידה כנגד מידה - כשם שהוא אינו שומע לתורה שניתנה בידי אלוקים - כך גם אין הקב"ה שומע לרצונותיו.

כדברי המשנה: "עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ;

בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנְךָ"

 [מסכת אבות:.[פרק ב', ד']

[בהשראת הספר: "אימרי דניאל" / דניאל פלבני.]

משה בירך את כל  ישראל יחדיו .

על פי  ה"חתם סופר" : הסיבה שבירך משה את כל ישראל יחד - לפי שעמד להיפטר מהעולם ,לכן לא היה באפשרותו די זמן כדי לברך כל אחד ביחידות והדבר מודגש בפסוק: "...לִפְנֵי, מוֹתוֹ". 

רבינו אברהם סבא, בעל "צרור המור" מבאר: כי ניתן לראות כאן את גדלותו של משה רבינו , הרי ה' העניש אותו שלא יזכה להיכנס לארץ ישראל- כפי שנאמר למשה:

"כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת ־ הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה, לֹא תָבוֹא—אֶל ־ הָאָרֶץ" [דברים  ל"ב- נ"ב] עונש זה בא על משה מהטעם שכעס על עם ישראל באומרו: "שִׁמְעוּ ־ נָא הַמֹּרִים—הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם"? לכן היה צפוי שמשה יכעס על עם ישראל שהביאו אותו לתוצאה זו של העונש.

למרבה הפלא - הוא אינו כועס! איזו מידה גדולה, של ענווה הייתה לו.

התנאים להשגת הברכה.

ראשית - אדם השואף  להצליח בעבודת ה' – חייב שיהיה לו: יראת שמים.

הדבר נרמז בפסוק הראשון בפרשה: "וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ.."

המילה: "וְזֹאת"-  מרמזת על יראת שמים הכוונה לרוחניות וקדושה  קיום מצוות.

דוגמת  ברכת יעקב - את בניו טרם מותו - המסתיימת במילים:

"......וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם ..." [בראשית  מ"ט, ע"ח] יעקב אבינו הדריך את בניו לעבוד את ה' והזהיר אותם: שאם השכינה לא תהיה נגד עיניהם - הם  יהיו ללא יראת שמים, חלילה.

דוד המלך גם השתמש במילה: "וזאת":

"אִם תַּֽחֲנֶ֬ה עָלַ֨י מַֽחֲנֶה֮    לֹֽא יִירָ֪א לִ֫בִּ֥יא אִם־ תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה   בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ" [תהלים  כ"ז, ג']

במדרש תלפיות  נאמר [אות  ב', ערך  ברכות]: כדי לברך יש צורך בשלושה תנאים: " הַמְּבָרֵךְ רָאוּי, הַמְּקַבֵּל רָאוּי וְהַזְּמַן רָאוּי"

א] המברך יהיה אדם גדול הראוי  לברך.

ב] המתברך- יהיה ראוי ומוכן לקבל את הברכה ולשמש כלי  מחזיק ברכה .

ג] הזמן צריך להיות: עת רצון - שתהיה השעה  מתאימה וכשרה לכך.

כגון אחרי  עשיית מצווה - או אחרי שיהודי עולה לתורה.

התנאים האלה התקיימו כאשר בירך משה את העם. והזמן היה : טרם מותו. [בהשראת ספר "דורש ציון" מאת: הרב בן ציון מוצפי]

לסיכום, לאור האמור לעיל:  נלמד כי על מנת להגיע לשמחה אמתית ולסייעתא דשמיא  ולזכות בברכות – עלינו להיות יראי אלוקים – לשמוע  לה', להתחזק באמונה  בה' ולקיים את המצוות כנדרש ויפים וחשובים דברי ישעיהו הנביא:

"הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים". [ישעיהו נ"ה, ג']