הלכה יומית ט"ו אלול
הלכות תשובה פרק ז
ז,א הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שביארנו, ישתדל האדם לעשות
תשובה ולנעור כפיו מחטאיו, כדי שימות והוא בעל תשובה, כדי שיזכה לחיי
העולם הבא.
ז,ב לעולם יראה אדם את עצמו כאילו הוא נוטה למות, ושמא ימות
בשעתו ונמצא עומד בחטאיו; לפיכך ישוב מחטאיו מיד, ולא יאמר כשאזקין
אשוב--שמא ימות קודם שיזקין. הוא ששלמה אומר בחכמתו "בכל עת, יהיו בגדיך
לבנים" (קוהלת ט,ח).
ז,ג ואל תאמר שאין התשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות
וגזל וגניבה. כשם שצריך אדם לשוב מאלו--כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש
לו, ולשוב מהן: מן הכעס, ומן האיבה, ומן הקנאה, ומן התחרות, ומן ההתל,
ומרדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות, וכיוצא בהן--מן הכול צריך לחזור
בתשובה. ואלו העוונות, קשים מאותן שיש בהן מעשה, שבזמן שאדם נשקע באלו,
קשה הוא לפרוש. וכן הוא אומר "יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו"
(ישעיהו נה,ז).
ז,ד אל ידמה בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים, מפני העוונות
והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא, וכאילו לא חטא
מעולם; ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש ...
